שאלה
שלום כבוד הרב.
אני לא מסכימה כלל עם החינוך שהורי מקנים לאחיי ואחיותי. אולי זה נובע מעודף טובת לב... או מעודף אהבה... או מפחד כלשהו שלא יהיה לה טוב... אין לי מושג למה.
- אבל אחי ואחיותי לא מעריכים זאת. הם מקבלים הכל כאל "מובן מאליו.." והורי משתדלים לא להחסיר מאיתנו כלום, ממש כלום! ותמיד יש לאחיי ואחיותי יש טענות... אני הילדה ה"דוסית" כביכול בבית... וזו שתמיד עוזרת... וזו שתמיד מעירה ואכפת לה. אני אומרת להורי שהחינוך שלהם לא טוב, ושכדאי שיעשו משו בנידון!! אבל להורי אין כח להיתעסק כם "כאב ראש"...ולשנות את הרגלי החיים... והם מעדיפים שזה ישאר ככה, ואני אומרת שככל שהזמן עובר זה ניהיה יותר ויותר גרוע... מה אני, בתור האחות האמצעית אמורה לעשות?? זה מגיע לשלב שהם מתייחסים שלא יפה להורי ולי, מתחצפים ומזלזלים!! כאילו אנחנו חייבים להם משו. איך אני יכולה להיתנהג איתם? מה עלי לעשות..?? לנסות לחנך אותם לבד? אבל כשהורי בערב יגיעו הביתה הם שוב יהרסו את מה שבניתי...
מקווה שהרב יצליח להבין אותי וינסה לעזור לי לפתור את הבעיה החמורה. תודה רבה!!
תשובה
בסד
שלום רב.
אין לך לקחת את האחריות לחינוכם של אחיך עליך ..את הודעת להורים וזה מספיק.
אבל את יכולה להתנהג אחרת והם ילמדו ממך !![הדוגמא האשית שלך תחנך אותם לטוב תמיד .]
אל תדאגי ,את תוסיפי טוב והשם יעזור לך להצליח..
גם אם לא רואים את התוצאות היום ..כאן ועכשיו .מחר ומחרתים הם ישתנו לטובה.
אמן ובהצלחה