שאלה
שלום,שמי תמר
רציתי לשאול שאלה שכבר מציקה לי המון זמן בלב.
לפני כשלוש-ארבע שנים הייתי בסניף בשבת בצוהריים,טיילתי עם חברותי והיינו ליד כביש, ואז עברה מכונית..ואני שאלתי בציניות -צחוק שכזה ובקול(!)"תגידו בנות מותר לנסוע בשבת??" חברותיי צחקו, והגבר שהיה בתוך המכונית צעק " כן! מותר!"..טוב עבר המון זמן מאז ודי העברתי את זה. עד שפתאום למדתי פעם באיזשהוא שיעור על תשובה. על איזה עוונות מכפרים ועל אלו לא. הסבירו לנו שחילול ה' זה עוון וחטא גדול ושעליו אין תשובה..ובן אדם שחטא בחילול ה' לא יוכל לחזור בתשובה אף פעם.. בתחילה לא ייחסתי את זה לעצמי אך פתאום נזכרתי באותו מקרה שסיפרתי והרגשתי תחושה נוראית בתוך עצמי.. הרי עשיתי חילול ה'! נכון שעכשיו כשאני מסתכלת אחורה זה היה מתוך ילדותיות טיפשית.. וב''ה התבגרתי מאז המון.אך זה לא סותר את זה שחטאתי!.. אני ממש לחוצה מכל זה ואשמח אם תוכלו לומר לי מה אני יכולה לעשות עם המצב..תודה רבה לכם וישר כוח גדול ועצום על עבודתכם המבורכת!:]המשך יום מצוין -תמר-
תשובה
בס"ד
תמר שלום,
קודם כל, אשריך על תשומת הלב שאת נותנת למעשים שאנשים רבים רואים כסתמיים וחסרי משמעות, ועל הנכונות שלך לעשות תשובה על מעשים כאלה. זה ממש לא מובן מאליו.
לגוף השאלה:
הרמב"ם אכן כותב בתחילת הלכות תשובה [פרק א´ הלכה ד´] על עבירות על חילול ה´, שכאשר אדם עובר עבירה ומחלל את ה´ תוך כדי, גם אם עושה תשובה, מתכפר לו רק מתי שהוא נפטר. מה שאין כן בעבירות אחרות, ללא חילול ה´, שתשובה, יום הכיפורים ויסורים מכפרים. ואולם, גם העובר על חילול ה´ יש לו חלק לעולם הבא בודאי ובודאי אם חזר בתשובה, כמו שאת חפצה כל כך לעשות.
לגבי התשובה על חילול ה´: התשובה בכל העבירות נעשית בכמה שלבים, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. קודם כל נראה שאת מאוד מתחרטת על מה שעשית, את גם התודית על זה, אם כן מה שנשאר לך זה קבלה לעתיד, כלומר לעשות הכל על מנת שמקרה כזה לא יחזור. זה החלק הקשה של התשובה, אך "לפום צערא אגרא" [לפי העמל, השכר], כמה שתתאמצי יותר בנסיונות שלך להמנע מחילול ה´, כך תזכי למדרגה גבוהה יותר של תשובה. לאט לאט זה נהיה יותר טבעי, עד שתשומת הלב שלך למעשים שיש בהם חילול ה´ תהיה מאוד גבוהה, ויותר תסלדי מזה בצורה טבעית, בלי מאבקים קשים. בנוסף, הדבר הכי טוב לכפרה על חילול ה´, הוא קידוש ה´. תמצאי לעצמך את הדרך לקדם שם שמים. איך עושים את זה? הראי"ה קוק [עין איה ברכות ב´ פרק ז פס´ טו] כותב: "כשמתנהגים [עם] הבריות בדרך טובה וישרה הוא מאהיב שם שמים". כלומר, עיקר קידוש ה´ הוא התנהגות מתוקנת לאור התורה ["פלוני שלמד תורה ראו מה נאים דרכיו מה נאים מעשיו כזה ראה וקדש"]. לכן אני מציע לך, בלי קשר למה שהיה לפני כמה שנים, להוסיף בהנהגות טובות, בעיקר בין אדם לחבירו, ותזכי להיות בכלל מקדשי ה´. מהנסיון שלי, אין דבר יותר מקרב לתורה ולמצוות מאשר התנהגות חיובית של אנשים דתיים, יותר מכל דברי התורה, הוורטים והשכנועים שאנחנו כל כך טובים בהם. התנהגות פשוטה וישרה היא הדבר המקרב ביותר שניתן לעשות, ולהיפך - התנהגות שלילית היא המרחיקה ביותר.
עכשיו חשוב לי לחדד עוד כמה נושאים שעולים מתוך השאלה שלך. קודם כל, הישרות הפנימית שלך בוקעת ממנו בצורה חזקה. העובדה שאת זוכרת דבר כזה, ומסוגלת להתחרט עליו לאחר כמה שנים, מה עוד שהיום את לא קרובה למי שהיית אז, מראה יותר מהכל על עדינות נפשית ורצון אמיתי להשתפר ולהתקדם ולבנות חיים ישרים. זה יותר מהכל תורם לתשובה שלך ולכפרה שלך מהסיפור שהיה, שאני גם לא בטוח עד כמה היה בו חילול ה´. מה שאת יכולה בכל זאת ללמוד ממנו, זה תשומת לב למעשים קטנים שאת עושה ביום יום, שגם בהם יש פוטנציאל אדיר לקדושה. כי אם אפשר לחלל את ה´ בטיול של שבת (בהנחה שאכן היה כאן חילול ה´), קל וחומר כמה קידוש ה´ אפשר לעשות - בדרך ארץ, בגמילות חסדים, בצדקה, בצניעות - ואני בטוח שאת יכולה לחשוב על עוד כמה.
לסיכום: גם בחילול ה´ אפשר וצריך לעשות תשובה, ונראה לי שאת בשלב מאוד מתקדם בתשובה על זה. הדרך להתקדם בתשובה הזו היא להרבות קידוש ה´, בעיקר במצוות בין אדם לחברו. והלימוד הגדול ביותר שיש לך ללמוד מהמקרה הזה הוא על הנפש העדינה והטהורה שלך, שמביאה אותך לחשבון נפש אחרי כל כך הרבה זמן ותהליכים שעברת עם עצמך. יישר כוח עצום, ושתזכי לקדש שם שמים.
יואב.