חיי החומר וחיי הרוח

שלום רב.
המצוקה שלך מוכרת ופוגשת כמעט כל אחד בשלב מסויים בחייו. כולנו חיים בתוך מציאות מורכבת ובעייתית שמשולבים בה בערבוביה חומר ורוח, וזה קשה, ומותר וצריך שזה יהיה קשה.
ראשית כל- עליך לשמוח. לשמוח קודם כל מעצם העובדה שכואב לך ושאת בבעיה ורוצה לשוב (שזוהי כבר התחלת השיבה לדרך המלך) ושנית מפני שהשמחה עצמה היא לא המטרה- היא היא התרופה!
אנו חיים במציאות שבה יש עליות ונפילות. תפקיד הנפילות הוא ללמד אותנו כיצד לקום וכיצד לעלות גבוה יותר מהמקום בו היינו.

מציאות שבה אין לך זמן לעצמך כתוצאה מעומס מטלות חיצוניות היא כובלת וחונקת רק במידה בה את נותנת לה להיות כזאת. מחוייבות לעבודה איננה בהכרח שיעבוד לחומר. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא ההלכה, שיכולה להפוך לנושא מעיק מאוד אם שוכחים שהיא היא קיום מצוות ה' ואהבתו בעולם הזה. ה' יודע שאנחנו אוהבים אותו כשטוב לנו (באמת, מה אכפת לנו לאהוב אותו כך) אלא שהוא רוצה לראות אם אנחנו ממשיכים לאהוב אותו גם כשהמצב איננו בדיוק מה שחלמנו. גם התנדבות- אם כל כמה שזו מצווה גדולה- איננה הדרך היחידה והבלעדית לעבוד את ה'. לדעתי עלייך לנסות ולהבין מה ה' רוצה שתפיקי מהנסיון הזה ואיך הוא יהפוך אותך לטובה יותר ועובדת ה' יותר באמת.
לא בשמיים היא.
היי שמחה ואל תתייאשי.ה' אוהב אותך.

אלעד.
(המשיב אינו רב.)