שאלה
שלום,
אני משרתת כיום בשירות לאומי, ויש לי בעיה לגבי החיים..
לכל האנשים שסביבי יש רצונות להתקדם בחיים וכל מיני שאיפות לעתיד..
אנשים מתקדמים..
ולי יש איזשהו יחס מאד אדיש כלפי החיים..
אני חסרת רצונות ואין לי שאיפה להגיע למשהו
חסר בי מרץ וחיוניות ורצון להשתפר, לעשות דברים או לתקשר
זה מאד מתסכל בייחוד שאני כבר גדולה..
אני לא יודעת איך לקחת את עצמי בידיים
תשובה
שלום וברכה,
ראשית עליך לתת את הדעת על עצם העבודה בה את חשה שלא בנוח עם המצב הקיים ופנית בשאלה זו. דברים אלו כבר מעידים על רצון מסוים ועל תקשורת.
שנית, בסוגיות מעין אלו אין צורך ועניין להשוות ולמדוד את עצמנו ביחס לאחרים. לכל אדם יש את מידת האנרגיות הטמונות בו ויצרים בעוצמות שונות. אשר על כן, היחידה שתקבע את מידת החיוניות והמרץ להם את זקוקה היא את.
שלישית, פעמים רבות התחושות אותן את מתארת גוררות את עצמן. כלומר, חוסר תקשורת מביא לדעיכת הרצון לתקשר וכן הלאה. לכן, בכדי לצאת מהמעגל הזה צריך לדחוף את עצמנו לעשות דברים שאולי אנו לא כל כך רגילים לעשות. אם תכריחי את עצמך לעשות דברים או לתקשר למרות שאת לא אוהבת את זה, אולי תגלי בהמשך כי עם הניסיון מגיע גם התיאבון והרצון להשתפר ולהקדם.
לסיכום, אני מציע כי לאור התסכול אותו את מתארת נסי לקבוע לעצמך היכן בדיוק את רוצה להיות. זאת, מבלי להתייחס לאנשים אחרים שאת מכירה. לאחר מכן, תוכלי להתעודד מעצם הגדרת השאיפה הזו ותתחילי להתקדם לכיוונה!
בברכה,
אביאל