שאלה
לכבוד הרב שלום!
אני משתדלת לחיות מתוך שאיפה להתחבר לעמ"י, תורת ישראל וא"י תוך כדי השגת קרבת אלוקים.
לאחרונה, חשבתי על העניין ועלתה במוחי קושיה:
אני מרגישה שאני יותר מחוברת לה' יתברך ולתורתו ועמו מאשר לארצו.. הדבר לא נובע מכך שאינני מחוברת לארץ אלא מכך שאני י-ו-ת-ר מחוברת לדברים האחרים. אני חושבת שזה נובע מהעובדה שקדושת א"י נובעת מקדושת ה' ועמו, לכן אני מצליחה להתחבר לזה יותר.
אשמח לקבל תשובה על דעתך בעניין וכן שמות של ספרים שלדעתך יסייעו לי להתחבר לא"י חיבור נצחי וקדוש.
תודה רבה!
תשובה
שלום לך
המדד למה נכון וראוי אינו תלוי בהרגשה של אדם פלוני או אלמוני אלא במה שכתוב בתורה בדברי חז"ל ובמסורת
קדם הנעשה ואחר כך נשמע ומתוך כך נתחבר לעניין כפי דרגתינו.
אכן שאלתך חשובה ובמקומה ואף עסקו בה רבים וטובים האם ארץ ישראל קדושה מצד עצמה או שהיא מקבלת את קדושת בתור כלי ואמצעי חשוב המאפשר לעם ישראל לגלות את האידיאלים הגדולים?
בעיקר דן בזה מרן הכהן הגדול הראי"ה זצ"ל בספרו "אורות" [ הספר כשלעצמו מעט קשה להבנה אך תוכלי ליהנות בקריאתו עם פירושו של הרב זאב סולטנוביץ שליט"א]
בקיצור אענה לך שוודאי שקדושתה של ארץ ישראל עצמית ואינה נובעת מקדושת עם ישראל להיפך כל נביא לא קיבל את נבואתו אלא בארץ ישראל או בעבורה [ כפי שביאר ריה"ל בספר הכוזרי]
ומכיון שישראל מיוחדים זכו לארץ המקודשת שהובטחה לאבות הרבה לפני שעם ישראל נוצר, וכשחטאו ישראל הארץ הקיאה אותם מתוכה,.
היום לאחר שהגלות הארוכה זיככה את הטבע והמידות של עם ישראל שבה הארץ והאירה את פניה לבניה השבים לקוממם חורבותיה
גם בספר הכוזרי מודגש עניין
בברכה
הרב אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם