שאלה
שלום וברכה,
שמי מאיה ואני בת 17 מתל אביב, בת להורים חילונים.
בשנתיים האחרונות החל אצלי תהליך של התקרבות לדת, שלאחר מכן נעשה חזרה בתשובה.
התחלתי לברך על מזון, להתלבש יותר בצניעות, לשמור שבת ולצום ביום כיפור ובט' באב.
רציתי לשאול כמה שאלות, אם אפשר:
א. אני יודעת על מדרשייה קרובה לביתי, אך מעולם לא הלכתי לשם. האם אוכל למצוא שם מישהו שיכוון אותי וידריך אותי, ואם לא, היכן אוכל?
ב. בעניין האמונה. אני מאמינה בקיום הקב''ה, אך קשה לי למצוא את החיבור שלי. אני לא מצליחה באמת להתנתק מכל דבר אחר כאשר אני מתפללת ולפעמים אני גם מרגישה שאני מדברת לעצמי. נורא כואב לי להגיד את זה, כי אני רוצה כל כך לדעת לבטוח בו יותר ולהעמיק את האמונה שלי. אני יודעת שהוא אוהב אותי ושומר עליי, אבל קשה לי למצוא את המקום שלי אצלו. זה מתבטא גם בכך שהתחלתי לפני כחודשיים, אם אינני טועה, לקרוא ברכות השחר כל בוקר, ולאחרונה יש נסיגה. לא רק שאני לא עושה זאת, אני גם לא כל כך מרגישה חוסר. מה אני יכולה לעשות?
ג. כאמור, הוריי חילוניים, ואני סובלת מכך בכמה מובנים:
-אין באפשרותי לאכול בכלים כשרים כיוון שהוריי אינם מעוניינים להכשיר את הכלים
- בפסח אין באפשרותי לשמור כראוי, כיוון שהבנתי שבחמץ אין בטל בששים, וכל פירור חמץ אסור.
- אני היחידה ששומרת שבת בביתי. הוריי נוסעים לא פעם לסוף השבוע אצל סבי וסבתי שגרים בחיפה, ואני נאלצת לעשות את הבחירה בין להישאר בבית לבדי בשבת, כשאין באפשרותי לאכול [הבנתי שלפתוח את המקרר בשבת זה אסור, כי נדלק אור], להדליק אור וכד', לבין לנסוע עם הוריי ובכך לחלל שבת [כיוון שהוריי חוזרים לפני יציאת שבת].
מה אפשר לעשות בנידון? האם כשרות עולה על כיבוד הורים, שהיא אחת מעשרת הדברות? ומה קורה כששני דברות מתנגשים?
אני לא רוצה לעזוב את הבית, אני אוהבת את ההורים שלי, ובכלל אני חושבת שאני קטנה מדי בשביל זה, אבל האם אני צריכה לוותר על העקרונות והאמונה שלי, שגם כך נחלשת?
תשובה
שלום
אשרייך ואשרי הורייך שזכו לבת כמוך.
המציאות שבה את חייה אכן מורכבת וגם יש בה אי נעימות, ועל זה אמרו חכמים " בכל עצב יהיה מותר" דהיינו שבכל דבר שבו האדם צריך להתאמץ מעבר למקובל - בסופו של דבר יצא לו מזה יתרון ולפי גודל הצער כך גודל השכר. פעמים רבות מגיעות שאלות מבנים ובנות למשפחות חילוניות שקשה להם שלמור מצוות לבד ובאמת יש זמנים בחיים שבהם המציאות נעשית צרה ואנחנו צריכים להתאמץ הרבה בכדי לתמרן בין הערכים השונים. כך לעתים מרגישים חיילים דתיים שנאלצים לשהות תקופות ממושכות בחברה חילונית או אנשים מבוגרים שחיים לבדם בבית אבות או מקום עבודה או שליחות מסוימת לתקופה ממושכת. אלו הם החיים ועלנו לדעת להתמודד עם הקשיים הזמניים. וללכת בדרכו של אברהם אבינו ע"ה שהיה יחיד בעולמו בדורו שהאמין במציאות ה´ ובזכות אמונתו העיקשת זכה להעמיד עם שלם שדבק בה´ ובמצוותיו. וגם את בע"ה תזכי להקים בית עצמאי וכשר משלך ויתקיימו בך דברי דוד המלך ע"ה "מן המצר קראתי יה - ענני במרחב יה". ועד אז תשתדלי לקיים את מה שאת מסוגלת וכבר כתב מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בספרו אורות התשובה "שחזרת הדור לתורה צריכה להתבצע בארבעה שלבים: כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת".
זאת אומרת שלימוד אמונה והכרת הדת קודמים לקיום הדת וכל אדם מצרגל במצוות מדין חינוך כשבע שמונה שנים ורק בגיל 12 - 13 נכנסים לשלב קיום כל המצוות ולכן טוב יהיה אם תלמדי אמונה מוסר והלכה בספרים שבאתר ישיבה ותתקדמי שלב אחרי שלב ולהלן תשובות לשאלותייך וקישור לספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבה וטוב יהיה אם תלמדי גם את הלכות שבת חגים וכו´ וכך תדעי טוב מה מותר ומה אסור ואם יהיו לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149
א. בהחלט כדאי שתפני למדרשת אביב (בר כוכבא 54)
http://roshy.org/page.asp?url=midrasha1
ב. באמת קשה לכוון מתחילת התפילה ועד סופה, ואף שעלינו להתאמץ לכוון ככל יכולתנו, אל יפול האדם ברוחו, כשרואה שאינו מכוון כראוי. ואף אם חלם ברוב התפילה, לא יתייאש אלא יכוון במה שנותר.
ולא יאמר אדם, אם אינני מכוון מוטב אולי שלא אתפלל. מפני שבעצם זה שבא לעמוד לפני ה´ בתפילה, כבר הביע את הדבר העמוק ביותר, את עצם רצונו להיות קשור לה´, ולהתפלל לפניו. וכל אדם נמדד לפי אופיו, ולעיתים מעלתו של מי שקשה לו להתרכז, ולמרות זאת התאמץ והצליח לכוון במספר ברכות, גבוהה ממעלתו של מי שמצליח בקלות לכוון בכל התפילה.
ג. מאכלים קרים אפשר לאכול בכלי לא כשר ולמאכלים חמים תוכלי להשתמש בכלי זכוכית נקיים ולסמוך על הפוסקים שסוברים שהם לא בולעים טעמי איסור .
תערובת בפסח לא בטלה מדרבנן וכשיש ספק אם התערבב חמץ ההלכה היא שאפשר להק בספק איסור מדרבנן
אפשר לבקש מההורים שיסכימו להדביק חתיכת סלוטיפ על הכפתור שבדלת המקרר כך שבשבת התאורה לא תפעל .
נאמר בתורה (ויקרא יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". מכאן, שאם אמרו לו הוריו: חלל את השבת, אל ישמע בקול הוריו, ולא יחלל את השבת. שהרי גם הבן וגם ההורים מצווים בכבוד המקום (יבמות ה, ב).
ומכאן למדו חז"ל (ב"מ לב, א), שגם לגבי שאר מצוות התורה, אם אמרו ההורים לבן שיעבור על אחת מהן, ואפילו על מצווה מדברי חכמים, אסור לו לשמוע בקולם, הואיל ולהם עצמם אסור לומר כן, כי אף הם עצמם מצווים בכבוד המקום (שו"ע יו"ד רמ, טו).בזמננו כל אדם שנוהג במנהגי דרך ארץ ומוסר, למרות שאינו שומר מצוות, אינו נחשב רשע, וודאי שהבן חייב לכבדו ולירא מפניו. והטעם לכך, שבזמן הזה רוב האנשים שאינם שומרי מצוות, אינם עושים זאת מתוך רצון רע להכעיס, אלא מפני המצב הכללי של הדור. ולכן ברור שבעל תשובה חייב לכבד את הוריו למרות שאינם שומרי מצוות.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=431