שאלה
שלום כבוד הרב,
אני מתנצל מראש על האריכות אולם חושב שזה חיוני כדי ליצור את הרקע המתאים לתשובה הנכונה בעזהי"ת. גדלתי בבית מסורתי מבוסס במרכז הארץ (מסורתי=קידוש בשבת ולקינוח טלויזיה וכד'). הורי שיח' חינכו אותנו לערכים כגון אהבת הארץ, אהבץ המדינה וכו' אולם לא לתורה ויראת שמים. ב"ה בגיל 16 זכיתי להפגש עם דמות (שהינה היום ת"ח ידוע) שהכירה לי את תורת הרב קוק שנישביתי בקסמיה. מני אז דרכי השתנתה -עברתי לישיבה תיכונית ברוח הרב זצ"ל ואף למדתע בישיבה גבוהה.
לאחר השירות הצבאי הלכתי ללמוד משפטים וכיום אני עובד באחד ממשרדי עוה"ד הידועים והמכובדים בארץ.
מאידך קיימת אצלי תחושה של ריקנות וגעגוע לעולם הקדוש והטהור של הישיבה. נכון אלמדנו כי העוצמה הינה להביא הכל לחיי המעשה, אבל אני מתגעגע לסדר צהריים של זמן חורף, לחלומות שעניינים הסוגיא שסיימת כרגע בסדר ערב וכד'. מאידך כיום חלומותי הינם על התיק שאני תריך לדון בו מחר, הלקחו שרוצה כך וכך וכד'.
לימוד התורה שלי כיום הוא מועט מאוד וגם אני מרגיש כאילו שהלימוד פשוט לא נכנס כמו שהיה פעם.
אני גם מרגיש תורך עצום לחזור לקדושת המחשבה ולהתקדם בנושא.
אודה לכבודו אם יואיל ליתן הדרכתו בעניין.
תשובה
שלום רב לאוהבי תורתך!
אני יוצא מנקודת הנחה שאתה עו"ד. לא שאני מחדש לך משהו... אבל כוונתי שכפי הנראה מתיאורך, לאחר השקעתך בלימודים וכניסתך למעגל החיים לאור לימודיך, לדעתי לא כדאי לחשוב על שינוי בכיוון זה. מה גם, שחשובים לנו נציגים בכל תחומי החיים, כפי שציינת, כדי להכניס גוון חיובי בכל תחום.
אני מחלק את הרגשתך לשני תחומים: החיים כפי שהם, והנוסטלגיה.
אתה מרגיש שאינך לומד בהיקף שאתה מעוניין בו. להתגבר על בעיה זו כדאי, לדעתי, לתכנן גם נושאי לימוד וגם זמני לימוד בצורה סבירה והגיונית לעומס העבודה המוטל עליך. תכנית אפשרית ליישום יכולה להכניס אותך חזרה לסדר לימוד שיתן לך הרגשת התקדמות וממילא ימעט את התסכול. בתכנית שכזו אתה יכול להכנס לשיעור קבוע בדף יומי, ללמוד דף יומי בחברותא, לקבוע סדר לימוד קבוע בהלכה, מספר סעיפים קבוע בשולחן ערוך או כל דבר אחר. העיקר – הקביעות. קביעות מכניסה אותך למחוייבות עצמית ותורמת באופן ממשי להתקדמות, ומתוך כך גם להרגשת התקדמות. אתה יכול לבחור לעצמך נושא הקשור לעבודתך, בדיני ממונות או דיני משפחה או אם התמחותך בתחום אחר, בכל התחומים יש להלכה מה לומר. בנושא כזה אתה יכול להרחיב לכדי עבודת מחקר ונמצאת מרוויח מכמה כיוונים.
אתה יכול גם לקבוע סדר או חלקו בישיבה. קביעה שכזו תחזיר אותך להמולה של בית המדרש, אולי היא החסרה לך. אם לשם כך אתה צריך למעט בעבודתך, שקול את האפשרות.
הנוסטלגיה היא בעיה יותר רגשית וצריך ללמוד להתגבר עליה או לחיות אתה. מיעוט שבמיעוט יכול להרשות לעצמו להמשיך בישיבה עד בלי סוף. רוב מכריע חייב בשלב זה או אחר לצאת ממקוה זה של תורה וטהרה. יש גם כאלה שנשארים בישיבה ועצם השנים שעוברות נותנות בהם אותה תחושת כמיהה לשנים שהיו. על זה כבר אמר שלמה המלך: "אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה". מה שאתה יכול לעשות בתחום זה, לחסוך בקרן השתלמות ובשנת השתלמות לחזור באופן חלקי או מלא ללימודים בישיבה.
על כל פנים, נצל את התחושה המלווה אותך כיום כמנוף לעליה ולא לתת לחולשה להשתלט עליך. בהצלחה!
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם