חומרת עבירות

שום וברכה!

נחלק את התשובה לשניים:

א. האם מה שנאמר על עברות הוא נכון?

ב. כיצד להתייחס אל הנושא בצורה הנכונה מבחינה רוחנית?

נעבור לחלק הראשון.

אולי הדבר מעצבן אותך וקשה לך, אך הוא נכון. תורה מדגישה לא פעם את חומרת העניין של העברות וגם בדברי חז"ל אנו רואים את העניין פעמים רבות.

תחילה נתייחס לדוגמאות שהבאת - מראות אסורות ואיסור נגיעה.

את האזהרה על מראות אסורות אנו מזכירים פעמיים ביום בזמן קריאת שמע - "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.". והרי ראית מה חומרת העונש כפי שמופיע בפסוקי קריאת שמע. אבל הכי חשוב אם אדם ילך אחרי עיניו הוא יאבד את קדושתו ויתנתק מבורא עולם ח"ו (אני יודע שביטוי זה מעצבן אותך, אך באמת ח"ו שזה יקרה - זה נורא) כי הניתוק הזה הוא ניתוק ממקור חיים.

לגבי איסור נגיעה. גם כאן מדובר בעברה חמורה מאד. הרי ידוע שישנן ג' עברות שדינן יהרג ואל יעבור - רצח, עבודה זרה וגילוי עריות. בגילוי עריות יש דרגות שעל חלקן העונש הוא מיתה בידי בית דין ועל חלקן העונש הוא כרת. יש גם עברה שהיא בתוך הכותרת של עריות והיא קרבה לגילוי עריות, כלומר הגעה למצב המביא לאיסור עריות וזה איסור של נגיעה שיש בה הנאת בשר. הרמב"ם מוכיח מהפסוקים שמדובר באיסור תורה בדרגת יהרג ואל יעבור. ואם מדובר בנגיעה שאין בה הנאה כלל, כגון לחיצת יד של נימוס, אז אנו מדברים על איסור חכמים. אך לא לזלזל באיסורי חכמים כי המזלזל בדבריהם עובר על איסור תורה "לא תסור".

הדבר המרכזי שצריך להוביל אותך הוא דברי המשנה במסכת אבות פרק ב' משנה א'

"רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין"

וכאן נעבור לחלק השני - כיצד להתייחס אל הנושא בצורה הנכונה מבחינה הרוחנית?

וכאן צריך לדעת שיש שתי דרגות בעבודת ה' שאחת נמוכה ואחת עליונה. הנמוכה היא עבודה מתוך פחד ויראה . לעבודה זו יש מקום נכבד, למשל צריך לדעת לירא מבורא עולם לפחות להבדיל ברמה של ירא מפני מלך בשר ודם. גם בלימוד תורה ובפסיקת ההלכה ובעוד מצבים רבים הירא נחוצה.

ברם, הדרגה העליונה של עבודת ה' היא אהבה. אדם לא עושה עברה לא מתוך פחד מעונש, אלא מתוך רצון לא לפגוע באהוב ולא לאבד קשר עמו וזה בנוסף לרצון לא לפגוע במתנה הגדולה שהקב"ה ברוב חסדיו ואהבתו העניק לאדם - נפשו של האדם והטוהר שלה. הרי עברה היא קלקול, הרס ופגיעה גם בעולמו של הקב"ה, גם בקשר בין אדם לאלוקיו וגם בשורש הנפש של האדם.

אם ניגשים לעניין העברות והמצוות מנקודה של אהבה כלפי בורא עולם, אז מבינים שיהדות אינה חונקת, אלא ממלאת את האדם באנרגיה וכוחות אדירים והוא מרגיש הרבה יותר טוב.

הדבר דומה לאכילה בריאה. הרי אם אדם אוכל מזון בריא, הוא שומר על גופו, יש לו אנרגיות חיוביות והאו יכול לפרוח ולעשות דברים גדלים ונפלאים. כאשר אדם מכניס לתוך פיו מזון לא בריא ומזיק בסופו של דבר הוא יחלה וחייו יתקצרו וגם איכותם תהיינה ירודה בסופו של דבר. אע"פ שאם אומרים לאדם לשמור את הדיאטה ולאכול אוכל בריא הוא מרגיש חנוק, מוגבל שמונעים מנו כיף. אך למעשה, בסופו של דבר מונעים ממנו רע, מחלות, בעיות, סבל וח"ו מוות בטרם עת. אם נחזור לנמשל העברות ביחס לקשר עם בורא עולם וטוהר והקדושה של הנפש, אז מה אתה חשב לא ראוי לומר ח"ו?

לכן למסקנה בסופו של דבר הכל זו שאלה של יחס אל הדברים. אם קח את חומרת העברות לכיוון של עבודת ה' מתוך אהבה ורצון לשמר על הקשר עם בורא עולם ועל טוהר נפשך ותחשוב יותר על קיום מצוות בצורה החיובית, אז תרגיש את החופש האמיתי ולא מחנק.

בברכה,

חיים בריסק