שאלה
בס"ד
שלום רב,
אני בחור בן 29 ממרכז הארץ. בן יחיד לאמא מדהימה, שנינו חיים בגפנו בדלות. ביתנו כשר. מדי בוקר אני מקיים את מודה אני נטילת ידיים ברכות השחר. מניח תפילין (מתפלל את כל תפילת שחרית), קורא את כל פסוקי התהילים של אותו היום הנ"ל, ועוד ברכות כאלה ואחרות. מבקר בביה"כ ערב שבת.
לעצם העיניין. אני נכה נפש קשה (75%), הסובל מבעיות כגון OCD, הפרעות כפייתיות, דיכאון קליני, הפרעות אישיות, חוסר יכולת להסתגל למצבים חדשים, חרדה, חרדה חברתית, השמנת יתר (140 ק"ג) ובעיות לב.
אין דבר שאני רציתי ורוצה מלחזור בתשובה. אין! אני אוהב את הקב"ה עד כלות! אהבתי אליו בוערת בעצמותיי. זו כבר לא אמונה כדי לצאת לידי חובה, אני פשוט מרגיש אותו. אני אוהב אותו ויהי מה! הבעיה היא שאני אדם חולה, אני הנשלט ולא השולט. המחלה הארורה הזו עושה בי כרצונה. אני מרגיש כמו בובה על חוט בידי המחלה הזו...
אני רוצה ימינה, אז היא מושכת אותי שמאלה...
אני רוצה ישר, אז היא מושכת אותי אחרוה...
זה מעייף, מתיש, מתסכל. אני לא נכנע ולא מרים ידיים רק בשל אהבתי כלפי הבורא. בשל אהבתי כלפיו אני רוצה לחיות, חי על תיקווה וציפיה. אבל אני לא יכול להתקדם סגלל החולי. גם אם אני סובל מאונס פנימי, ואני אכן סובל, אני לא רוצה להסתתר ולהתחבא מאחורי המחלה. אני מרגיש כאילו אני בוגד חס וחלילה בה' יתברך שאותו אני כל כך אוהב. אני חסר אונים. לא מוצא פיתרונות.
רציתי לחלוק את תחושותיי עם אדם במעלה של רב בישראל.
מחכה בכיליון עיניים לתשובה.
תשובה
שלום
חזק ואמץ אחי היקר.
דבריך מחזקים את כל מי שקורא אותם, אתה דוגמא לאדם ישר וטוב שעובד את השם מאהבה ומיראה גדולה, ולא נותן לענייני החיים להפריע באהבה להשם.
חלק מעבודת הבורא היא אהבת החיים, הטיפול הגוף ובנפש.
כל פעם שאתה מתמודד עם גופך ונפשך ומתקדם בכך, אתה דבק בד', עושה את מצוותו ומחזק את מעשיו.
לא רק שאינך בוגד בד' בקשיים שלך, אלא שההתמודדות שלך היא עבודת השם מהמעלה העליונה ביותר, ויהי חלקי עימך.
רפואה והצלחה