שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום!
לאחרונה אני וחברתי, שמדריכה כיתות ד' בבני עקיבא, התווכחנו בנושא של בנים ובנות.
היא שאלה אותי אם זה בסדר שלמדריכה יהיה חבר.
אמרתי לה שאם היא מדריכה ילדים קטנים, היא צריכה להוות דוגמה, ושיהיה לה חבר בגיל הזה (15.5) זה לא ראוי (כיוון שזה קשר שהוא לא למטרת נישואים).
היא אמרה שיש זוגות שמתחתנים אחרי שהם היו חברים מגיל 15 וזה יכול לקרות, והסברתי לה שזה מאוד נדיר...
היא אמרה לי "אז אם יש לי חבר זה אומר שאני צריכה לעזוב את ההדרכה???".
אנחנו לא מוצאות תשובה חד משמעית בעניין ונשמח עם כבוד הרב יספק לנו אותה.
תודה מראש!
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
היא צריכה לעזוב את החבר ולהמשיך בהדרכה אם היא מתאימה להדרכה.
הטענה של הדוגמה האישית היא נכונה .גם כלפי החניכים אבל בעיקר כלפיה. איך אפשר לעבוד את השם מצידה ומצידו בקדושה ובטהרה כשיש קשק רומנטי שהוא לא למטרת חתונה כרגע?איזה אמת יש בדרך חיים כזו?
היא לא תוכל לחיות "במוסר כפול" לאורך זמן כי היא נותנת לעצמה דוגמה אישית שלילית מעצמה. ובסתירה פנימית שכזו קשה מאוד לעבוד את השם. ולהתעלות ברוחניות .וזה עניין של סדרי עדיפיות בחיים ומה חשוב לה יותר.
על חברות בגיל צעיר יש המון תשובות באתר כדאי לכן לעיין בהם.וכן כדאי לכן לעיים בספרה של רחל נריה "טל נעורים "ודורינו מול מבוכת המתירנות.
בהצלחה,
עוזיאל
.