חברים חילוניים ואמא חזקה בדת

שלום וברכה!
קודם כל, סליחה ממש על העיכוב שהוא ממש לא מוצדק!
השאלה שלך אכן נוגעת ללב, והיא בכלל בכלל לא פשוטה. התלבטתי האם בכלל אני ראוי לענות על שאלה כזאת.

מהשאלה שלך אפשר לראות שאתה אדם כל כך אמיתי! אתה אוהב אמת, ורוצה לעשות את הדבר הנכון. אתה לא מוכן לקבל את התורה של אלו שאינם מבינים אותה ואינם יודעים שדרך ארץ קדמה לתורה. אתה גם לא מוכן לקבל אהבה התלויה בהתנהגות שלך, שבעצם מראה שלא מדובר באהבה אלא בדאגה לכבוד העצמי של האוהב. אתה אפילו כואב על כך שאתה נאלץ לשקר לאמך על דברים שאתה עושה.
אני חושב שהתכונה הזאת, של אהבת האמת, היא תכונה חשובה מאוד, וגם על הקב"ה נאמר שהוא כל כך אוהב את האמת, שהוא אפילו לא מוכן שישקרו בשביל למצוא חן בעיניו. "חותמו של הקב"ה אמת".

אבל, אנשים שאוהבים את האמת צריכים לדעת שהמציאות היא גם מאוד מאוד [מורכבת]. לפעמים, האמת נראית לנו מאוד ברורה, ואנחנו יכולים שנים ארוכות ללכת איתה ללא פשרות, ואז לגלות שבכלל לא הבנו אותה כמו שצריך. לפעמים אדם מתנהג לא בסדר עם מישהו אחר, והוא מסוגל לזכור לו את זה שנים רבות, ורק כאשר מישהו מפגיש אותם לשיחה פשוטה הוא מגלה שהאמת לא הייתה כל כך חד משמעית כמו שהוא חשב, ואם הוא היה חושב על זה אז הם היו יכולים להיות חברים כל אותן שנים.
כל כך כואב לי לקרוא מה שאתה כותב על האהבה של אמך. אתה מרגיש שהאהבה שלה אליך איננה אמיתית, וכל מה שאיכפת לה זה שאתה תשמור שבת. אינני מכיר את אמך, ואינני יכול לומר שזה לא נכון, אבל אני יכול לנסות להציג לך איך ייתכן שהיא מסתכלת על המצב. אולי אמא שלך אוהבת אותך מאוד מאוד. היא ילדה אותך, גידלה אותך ללא שום תמורה כשהיית תינוק תוך השקעה עצומה. אין לה בעולם שום דבר יותר חשוב מהילדים שלה, ואתה ביניהם. ואז, כשאתה גדלת בחרת להתחבר לחברים לא דתיים. החברים שלך מחללים שבת, ואמא שלך חוששת (ובינינו, בצדק), שגם אתה לפעמים מחלל שבת. מבחינתה, זה ממש סוף העולם. אתה הרי יודע כמה אנחנו מחשיבים את שמירת השבת. מבחינת אמך זה אומר שאתה מאבד את הדבר הכי חשוב בחיים, וזה הקשר שלך עם מקור כל החיים - הקב"ה. קשה לה להבין את המורכבות של מה שעובר עליך, את מה שעברת בבית הספר הדתי, ואת העובדה שאתה עדיין מרגיש קשור לקב"ה ורוצה לקיים מצוות. מרוב שהיא אוהבת אותך כשהיא רואה אותך מסתובב בשבת עם חברים חילוניים עולמה מתמוטט. והיא גם חסרת אונים לחלוטין. היא מרגישה שהיא רואה אותך בורח ואין לה מה לעשות. וזה קשה מאוד. יש אנשים, ואולי גם אמך היא כזאת, שכשקשה להם מאוד הם מתנהגים בכעס ובעצבנות, ואומרים דברים שלא היו רוצים לומר וגם אינם מתכוונים אליהם. אתה מפרש זאת כאהבה על תנאי, אבל אולי זה בדיוק הפוך. זו אהבה כל כך גדולה שלא מאפשרת לה להשלים עם העובדה שאתה בחרת בדרך אחרת ממנה.
וזה הדבר שהכי כואב לי בכל הסיפור שלך. אני חושב שהדבר הכי חשוב זה לשמור על יחסים טובים בינך לבין אמך. אם חס וחלילה יתקלקלו היחסים ביניכם זה יהיה ממש לא טוב, וחבל. חבל, כי זה לא טוב, וחבל, כי באמת אולי אתה פשוט מפרש לא נכון את היחס שלה אליך, ואולי גם היא לא מפרשת נכון את ההתנהגות שלך. היום אתה בשלב שקצת קשה להבין כמה חשוב לשמור על יחסים טובים עם ההורים, אבל תאמין לי שבעתיד אתה תלמד שאין הרבה דברים חשובים יותר. ואולי בכלל כדאי פשוט לדבר על זה עם אמא שלך. אני לא מתכוון לוויכוח, אלא לשיחה מהלב. אתה יכול לבקש ממנה לקבוע זמן לדבר על משהו שמאוד חשוב לך, ולהספר לה על מה שעובר עליך, ועל מה שאתה מרגיש. שיחה כזאת יכולה לגרום לך להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה, ויכולה לגרום לאמך לשנות גם את היחס אליך.

דברים דומים אני חושב שאפשר לומר על ה"חברים" שלך בבית הספר הדתי שלמדת בו. אתה צודק שהתנהגות היא יותר בסיסית מקיום מצוות. "דרך ארץ קדמה לתורה". אבל, העובדה שהילדים באותו בית הספר לא התנהגו כמו שצריך לא אומרת שלעבור לבית ספר חילוני זה פתרון. הרי אתה שאלת אותי שאלה הלכתית, ומכאן אני מבין שאתה [כן] רוצה לשמור על התורה. האם אתה חושב שאפשר לעשות זאת בבית ספר חילוני, עם חברים חילוניים? אפשר לעצום עיניים ולומר שכן, שזה אפשרי, ויש גם אנשים שעשו את זה. אבל אתה רואה בעצמך שזה ממש קשה לשמור על דרך התורה כשכולם מסביבך עושים אחרת. האם שווה בגלל כמה חברים בבית הספר הקודם לאבד דבר כל כך חשוב וכל כך מרכזי בחיים? האם לא כדאי לנסות לחפש פתרונות אחרים?
אולי יש בתי ספר נוספים בסביבה?
אולי שווה אפילו לנסוע קצת יותר רחוק, לישיבה שתאהב?
אני, אגב, למדתי בפנמיה. זה בכלל לא נורא, ואפילו להפך. לבחורים שאוהבים חבר´ה זה יכול להיות ממש מצויין. במקומות כאלו יש הרבה פעמים חיי חברה מצויינים, גיבוש מחזורי, חינוך מצויין וגם רמה גבוהה של לימודים.
נכון, שקשה לתת פתרונות ככה בשלט רחוק, אבל אולי כדאי לחפש יותר פתרון שגם ימצא חן בעיניך וגם לא יאלץ אותך לוותר על דברים שחשובים לך. אגב, פתרון כזה יוכל גם לעזור לך לתקן את היחסים עם אמך.

אני ממש מקוה שיכולתי לעזור קצת, ואם תרצה אתה יכול לחזור ולשאול (הפעם נשתדל לענות יותר מהר...).
אני ממש מאחל לך שתצליח לשלב בין כל הדברים שחשובים לך, ושתהיה תמיד מאושר.

בהצלחה,
משה.

mosheaaaa@gmail.com

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!