חברה בגיל צעיר

שלום רב,

הייתי רוצה להביא לך פה משהו שכתבתי בנושא ומאוד אשמח לשמוע מה דעתך...

קרא את הדברים ונמשיך לדבר באימייל שלי,

wolfsonavi@gmail.com

אבי,

והנה טוב מאוד

על קשר בין בנים לבנות בגיל צעיר


השאלה הנכונה

בשביל לגשת בכלל ולהבין את התנגדות התורה לקשר בגיל צעיר צריך לבוא בגישה הנכונה.
אם אנחנו ישר באים ואומרים, "טוב , ה' רוצה לעשות לנו רע". או "התורה רוצה שנסבול" או אפילו "עלינו לסבול בעולם הזה בשביל שנגיע לעולם הבא ונהנה" ישר אנחנו לא באים בהתיחסות הנכונה. אנו ישר באים בהתיחסות שברור שבעולם הזה התורה רוצה שנסבול. ברור שהתורה באה לעשות את החיים קשים, זו אינה גישה יהודית זו גישה נוצרית.
לעומת זאת אנחנו מאמינים שהתורה לא באה לומר לנו לסבול בעולם הזה כדי שיהיה לנו רק טוב בעולם הבא.

העולם הזה הוא יצירה של ה'. ה' ברא את העולם, ה' אוהב את העולם, העולם הזה הוא עם פוטנציאל של רוחניות וטוב ושמחה אפילו יותר מהעולם הבא. לעם ישראל אין בכלל שאיפה "למות" ולהגיע לעולם הבא. עם ישראל מאוד מאוד מחשיב את הערך של העולם הזה. הגישה שלנו צריכה להיות כל הזמן איך התורה עושה לנו יותר טוב בעולם הזה.
כשאנחנו רוצים להבין את משמעות ההתנגדות של התורה לקשר בגיל צעיר השאלה צריכה להישאל נכון.
לא לומר - "ברור, בשביל לקבל שכר צריך לסבול" לא זו התשובה ולכן עלינו לשאול ולברר:
כיצד דרך התורה תעשה אותנו יותר מאושרים בעולם הזה? מדוע על ידי התורה יהיה לנו יותר טוב, יותר כיף בעולם הזה!!!
ככה עלינו לגשת. אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב, ה' רוצה שיהיה לנו טוב שיהיה לנו כיף... ולכן אם משהו בתורה לא נראה לנו עלינו להבין.. מדוע זה יותר טוב? מדוע זה שווה לנו בעולם הזה!!
ככה עלינו לגשת לכל התורה ולכל המצוות. נכון שהרבה דברים אי אפשר להבין על רגל אחת וכל דבר דורש הרחבה. ישנם דברים עמוקים מאוד שדורשים מאיתנו לתפוס את העולם הזה בהסתכלות עמוקה אבל זו צריכה להיות הגישה.


התורה לא באה למחוק את ההרגשות הכי בסיסיות...

אי אפשר לבוא למישהו שמרגיש שהוא אוהב משהו, רוצה משהו , חושק במשהו שנראה לו ממש טוב ולהגיד לו - זה רע, אתה טועה זה אסור, הכל טעות זה בכלל לא כדאי ,זה לא כיף - תקיים מצוות ותתגבר על היצר שלך וזה הכי טוב. כולנו מרגישים שיש משהו כיף בקשר בין בנים לבנות כולנו יודעים שזה כיף, שזה טוב, שזה כדאי... אי אפשר לבוא פשוט ולומר.. זה רע.. זה דפוק רק רוחניות ומצוות זה כיף. תלמד גמרא, תתפלל לה'.. זה הכי כיף.
גישה כזו חונקת את החיים, האדם בעצמו מרגיש שמנסים למכור לו משהו לא אמיתי .. הרי הוא בעצמו מרגיש שזה כדאי והיצרים שלו זה הדבר הכי מורגש וברור ואמיתי שהוא חש.
כל גישת הסברה כזו שבאה למחוק את החיים ולהתנגד לחיים, לא תצליח להיכנס ללב שלנו. אנחנו נרגיש שהיא מוחקת אותנו אנחנו נרגיש שהיא חונקת וסותרת את הטבע שלנו . וממילא התורה תצטייר לנו כדבר שמתנגד לחיים והורס את החיים ולא חי ולא טוב ולא נעים. וכמובן זה גם לא נכון!
חייבים קודם כל לשנות את הגישה, לגשת בהבנה שהתורה היא הדרך שבה נחיה בצורה הכי טובה שבה החיים שלנו יקבלו את הסיפוק הכי טוב והכי שווה והכי כיף. הדרך שבה רק נרוויח ולא נפסיד.. מכל הבחינות, הגשמיות והרוחניות. וכמובן בעולם הזה ולא רק בעולם הבא!!!
האם זה הגיוני? כמובן נברר את הדברים בהמשך, אבל זו צריכה להיות הגישה.
אם האדם כל הזמן יבוא בגישה שברור שהתורה באה לחסום אותו הוא לא ינסה להבין והוא לא יבין אף פעם למה יותר טוב לנו ללכת בדרך התורה.

אבל נצא מנקודת הנחה:
ה' הוא טוב, טוב לכל!! ה' רוצה רק בטובתינו. והתורה היא מתנה של ה' וגם היא רק לטוב. והעולם הזה שה' ברא גם הוא פרי יצירתו וגם הוא טוב.. ולכן ההנחה הראשונה שלנו היא שכל הדברים הללו באים לעשות לנו טוב.
עכשיו עלינו רק לברר, מה פספסנו? מדוע זה לא תמיד נראה לנו ככה ואיך באמת זה נכון...


יצר האדם טוב מאוד

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"
אומרים לנו חכמים טוב מאוד זה יצר הרע.
מה הכוונה? איך זה ייתכן?
וכי יצר הרע הוא טוב מאוד?
כן!!!
יצר הרע הוא טוב מאוד!!
מה הכוונה יצר הרע? יצר הרע כמובן אין הכוונה איזשהו יצור קטן שמנסה לגרום לנו לעשות מעשים רעים. יצר זה כוחות ונטיות הגוף. היצרים, החושים, כל הכוחות הגופניים. תאוות האכילה תאוות המין שמיעה ראיה מישוש מוסיקה, יופי, וכו'...
המושג יצר, איננו מושג "רע". יצר זה מלשון "יצירה". היצרים הם כוחות שדוחפים אותנו ליצור ולפעול במציאות. בעזרת היצרים אנחנו נמשכים לדברים ופועלים בשביל להשיג דברים.
הגוף יש בו הרבה כוחות, כוחות חזקים כוחות ממשיים שאפשר להרגיש איתם ולהיפגש איתם בכל המציאות.
ננסה לחשוב על אדם שחי בעולם בלי כוחות הגוף. אי אפשר להרגיש ואי אפשר לראות ולשמוע ולאכול. בקיצור אי אפשר להיפגש עם המציאות ועם שום דבר בשום אופן ממשי!
הגוף ויצריו הם דברים מדהימים ועצומים הם הופכים אותנו לחיים בעלי יכולות ביטוי שונות ומפגש שונים עם כל המציאות. אני יכול לראות את חבר שלי ולשמוע אותו למשש אותו . אני יכול להיפגש איתו כבר בכמה אופנים שכל אחד מהם עוזר לי להיפגש איתו יותר.
אני יכול להינות מיופי וממוסיקה ומאוד דברים אדירים שבמציאות והכל בזכות הכוחות שלי.
גם היצרים שלי שדוחפים אותי יותר ויותר לחוות את המציאות. יש לי רצון לראות יופי ויש לי רצון לשמוע דברים יפים ותאווה לאכול בשביל להתקיים ולטעום וכן להריח. היצרים הופכים אותנו לאדם חי!

אם כן מדוע זה נקרא יצר הרע?

זה רע רק כשאנחנו לא משתמשים בזה טוב. זה רע אם במקום לתת ליצר לגרום לנו ליצור חיים מדהימים אנחנו משתמשים בו ליצור חיים חלשים ודפוקים. במילים אולי יותר ברורות , זה רע כשאנחנו נהנים מזה פחות ממה שאנחנו יכולים!!
מה הכוונה?
ליצר ולכח ולחושים יש יכולת להפגיש אותנו עם תכנים עצומים. עם עולם אדיר וגדול ושווה... אפשר להיפגש עם החושים בדברים עצומים ונפלאים.. אבל אם אדם נתקע בכח ובחושים ומפספס את כל מה שאפשר להיפגש איתם אז זה הופך להיות רע.

נדמיין לעצמינו מישהו שיכול ללכת למקום מדהים ביופיו עם גנים ירוקים ופרחים מרהיבים ריחות אדירים ונפלאים ומעיין מקסים ומקום באמת כל כך מרהיב ביופיו שימלא אותו באושר עצום.
אבל הוא עכשיו תקוע מול איזה תמונה יפה של נוף שגם היא גורמת לו להינות קצת. ואומרים לו - "תבוא איתנו ותהנה מהמקום האדיר הזה" אבל הוא בוהה בתמונה ושקוע בה ולא רוצה ללכת כי הוא נהנה מהנוף שבתמונה. הוא לא מבין שהוא מפסיד את מחזה חייו, אבל הוא תקוע שם... במצב כזה אנחנו נקרא לתמונה הזו - יצר הרע... החושים שלו במקום להפגיש אותנו עם משהו אדיר הפגישו אותו עם משהו קטן!!
נדמיין לעצמינו ילד ששומע מגיל אפס יונתן הקטן ולא שמע אף פעם מוזיקה אחרת. באים ואומרים לו " בו נשמיע לך מוזיקה פי כמה וכמה יותר יפה והוא אומר.. "אני נהנה מזה" אז נבוא ונגיד המוזיקה הזו היא יצר הרע" = היא לא מאפשרת לו להתפתח ולשמוע דברים פי כמה וכמה יפים אולי אפילו נאסור עליו לשמוע אותה ונחייב אותו לשמוע מוזיקה יותר יפה כדי שיתרגל.. אבל זה נדבר בהמשך...

לפעמים אנשים יכולים בגלל החושים להיות תקועים בתוך דברים שלא נותנים להם להיפגש עם החיים הטובים. אדם גם יכול להיות תקוע בתוך סמים ולהינות מזה שוב ושוב בעוד הוא מוחק לעצמו את כל החיים.

שאלה:
אז מה? אם מזה הוא נהנה יותר מה אכפת לך?
תשובה:
א. אם הייתי "משער" שהוא יהנה יותר מהמוזיקה האחרת ולא יכול להיות בטוח אולי באמת כדאי להניח לו, אבל אם אני בטוח במליון אחוז שיהיה לו יותר כיף לשמוע את המוזיקה השווה יותר , פשוט הוא תקוע שם ולא ניסה אף פעם וברגע שקצת נפתח אותו הוא יגיע לרמות של הנאה ממוזיקה פי כמה וזה בטוח!! אז אני רק עוזר לו. כמו אדם שהיה כל חייו רגיל להיות עבד ורוצה להישאר עבד.. אומרת התורה אסור לו.. צריך לעזור לו להיפגש עם החיים היותר שווים. ובעצם בכל יום זה ככה, ועוד נדבר על זה. הורינו מכריחים אותנו ללמוד כי יודעים שבסוף לא נצטער על זה וזה יהיה שווה לנו וכן מכריחים אותנו כל מיני דברים שאנו קטנים כדי שבסוף נרויח חיים יותר שווים ולא אומרים לנו תישארו דפוקים כמו שאתם. עלינו לעזור לאדם להצליח למצות מהחיים שלו כמה שיותר!!!
אם הייתם רואים אדם שתקוע בתוך סמים והוא אומר שהוא נהנה מזה, הייתם עוזרים לו? לפעמים האדם תקוע כל כך בחיים נמוכים שהוא לא מבין מה הוא מפסיד, צריך לעזור לו להיפתח לחיים טובים יותר.
ב. ככל שאנו מדברים על דברים יותר ויותר גדולים יש פה גם מעין זלזול בכוחות האדם. אם יבוא לפנינו מוצרט וינגן לנו יונתן הקטן אנחנו נראה בזה זלזול בנו ובו. אם יש לאדם יכולת למצות מהיצרים וחושים חיים פי כמה וכמה יותר גדולים ושווים ... זה ממש זלזול לא להינות מהם ככה.

ולנמשל:
יש לאדם המון כוחות ויצרים ותאוות בריאות שהוא יכול דרכם להיפגש עם החיים באופן אדיר.. אבל לפעמים האדם תקוע באיזשהו משהו קטן ומפספס את כל הדברים הגדולים שהיצר אמור להפגיש אותו. לפעמים האדם שקוע באיזו הנאה קטנה ומפספס בגללה את ההנאה הגדולה, לפעמים האדם שקוע רק במעטפת החיצונית ומפספס את כל העושר הפנימי שהיצר אמור להפגיש אותו , אז היצר הוא יצר הרע כי הוא גרם לאדם לפספס את ההנאות הגדולות של החיים ולשקוע בחיים קטנים ונמוכים!

במה זה מתבטא? האם אפשר לתת לזה דוגמא ביום יום, בחיים?
הדוגמא הכי טובה אולי מכולם היא הנושא שלנו בעצמו - קשר בין בנים לבנות בגיל צעיר... וכדי שנוכל להבין את זה טוב כדאי קצת להרחיב בנושא, אבל שווה להחזיק מעמד כי בסוף הכל יובן בעזרת ה'!!

חומרות התורה בנושא

זה לא סוד גדול שבכל מקום שאנו מתבוננים אנחנו מרגישים שהתורה מאוד החמירה בעניין של יצר עריות, קשר בינו לבינה. מההלכות שאנו מכירים בשולחן ערוך של שמירת נגיעה ו"להתרחק מאוד מאוד" עד לתורה עצמה בה אנו רואים יחס מאוד חמור לגילוי עריות וסוטה וכו'..
לפעמים נראה שאולי אפילו יחס התורה קיצוני מדי.

אומרים לנו חכמים: שלושת העבירות החמורות ביותר הם "גילוי עריות עבודה זרה ושפיכות דמים"

אף על פי שברור שהעבירות הללו חמורות נראה שיש פה מישהו לא שייך..
שפיכות דמים ברור למה היא החמורה ביותר , כי היא חטא בן האדם לחבירו הקיצוני ביותר. וכן עבודה זרה הוא הכי קיצוני בבין אדם למקום.. לעשות מאלוקים פסל, אין דבר חמור מזה.

אומנם מה הקשר ל גילוי עריות. אומנם אף על פי שהוא חמור האם הוא נמצא בסקלה של הכי חמור?

כל היחס הזה של התורה מביא אותנו להבין פה משהו חשוב.
קשר בין איש לאשה הוא משהו גדול מאוד, משהו עצום בעיני התורה שצריך מאוד מאוד לשמור עליו.

כולנו מכירים את המקרה של סוטה, אישה שבעלה חושד בה ששכבה עם מישהו אחר ובודקים אותה בבית המקדש בעזרת המים המאררים. אם תשתה את המים והיא אכן סטתה היא תמות!

ממה עשויים המים האלה?
אומרת התורה , לוקחים את פרשת סוטה עם שם ה' שבה ומוחקים אותה במים. אומנם כל מי שחושב על זה אמור להזדעזע.. למחוק שם ה' במים? זה איסור דאורייתא. כיצד התורה מתירה את זה?

אין זה כי אם הרצון של התורה להביע פה זעזוע גדול ממעשה הסוטה.. מי שמפרק קשר בין איש לאשתו פוגע באחד הדברים העצומים בעולם. באחד הדברים אולי הכי נפלאים והכי גדולים והכי עוצמתיים שיש במציאות. עד כדי כך שזה ממש כאילו הוא מוחק את שם ה'.

מה זה אומר לנו?

נניח ואני הולך ברחוב ופתאום אני רואה מישהו בועט בספר תורה. אני אומר לו, "מה אתה עושה"? והוא עונה "מה הבעיה? אני משחק כדורגל עם הספר תורה, בוא תצטרף גם נעשה סטנגה אחד על אחד."
אני כולי מזדעזע תגיד לי אתה משוגע? זה לא משחק, זה קדוש!!! , זה ספר תורה זה נועד לדברים גדולים.. זה לא משחק, זה לא צעצוע זה משהו אדיר..

גם קשר בין בנים לבנות זה אותו דבר, זה משהו אדיר זה משהו עצום. זה אחד הדברים אולי הכי קדושים ואדירים בעולם. אסור לנו להוריד את זה, להנמיך את זה. להינות מזה סתם, כמשחק, ככיף בצורה שזה לא בערך שזה אמור להיות.

אינני בא חס וחלילה להבהיל, וכפי שאמרתי לאט לאט הדברים יותר יתבררו וגם נראה שזה הרבה יותר נחמד ויפה מזה אומנם רציתי קודם כל להראות את התמונה הגדולה שקשה לנו לתפוס אבל ככה זה יעזור לנו להבין את ההמשך.

סדר שלם "סדר נשים" עוסק בענייני חתונה. זה שישית מלימוד התורה בערך. שלא לדבר למי שלומד בישיבה שזה נושא שתופס בערך שליש מלימוד התורה כי המסיכתות העיקריות שם וזה רבע מהשולחן ערוך.

הקשר בין איש לאשה זה תורה גדולה. זה משהו מדהים וקסום ואדיר. אנחנו לא רוצים לקחת כזה דבר אדיר ולעשות ממנו כזה דבר קטן.

אינני מדריך חתנים, ואני לא בא להסביר את כל מהות הקשר אבל קצת לגעת, בשביל שנבין למה יש לתורה כל כך בעיה.

גם כל מי שהיה פעם בחתונה, הרגיש שמדובר פה במשהו עצום במשהו גדול, הדברי תורה מאמרים בחסידות וכל מה שכתוב בכל הספרים. אין ספק שיש פה באמת משהו מיוחד.

יבוא השואל ויאמר:
מה הקשר? אני לא מדבר פה על חתונה אלא על הקשר עכשיו. מי בכלל מדבר על חתונה אני מדבר על חבירות.

תשובה:
זה הכל אותו כח, אותו יצר אותו ענין. אין עשרים יצרים באדם. מה שמושך אדם להתחתן מושך גם את האדם לזה שיהיה לו חברה, אותו כח מושך את האדם לגעת בבנות ואותו כח מושך אותו גם לדברים יותר נמוכים. השאלה היא איך אנחנו נפגשים עם הכח הזה.. עם היצר הזה. באופן הקטן שלו או באופן הגדול שלו. ועוד נסביר את הדברים בהמשך...

אם כן,

קשר בין בן לבת., זכר ונקבה,יש לו פוטנציאל עצום להיות. אומנם האדם יכול לקחת את זה ולעשות מזה משהו קטן משהו רגעי.

שאלה:
הקשר ביני לבין חבר שלי הוא בכלל לא נמוך, הוא מאוד רציני ואנחנו לא נוגעים?

תשובה:
נמוך זה עניין יחסי.
קשר שיכול להיות קשר לכל החיים, קשר של בניית בית, קשר שיש איחוד בין הנשמות ובמקום זה זה רק חבר וחברה, זה הקטנת הקשר. זה לקחת דבר שהוא נצחי. חיבור אדיר של שתי נשמות וחיים שלמים של יחד, ולעשות מזה חוויה רגשית של כמה שנים.

ואם נתחתן בסוף?:

אין זה משנה כרגע למה שאנחנו מבררים פה . כי השאלה היא איך הקשר שלכם עכשיו, מה הוא עכשיו? האם עכשיו הוא משהו גדול או משהו קטן.

אומנם כפי שאמרתי עד כאן זה היה רק ההתחלה של הבירור אבל באמת הדברים הרבה יותר טובים וברורים. אינני רוצה רק לומר שיש פה משהו עצום כזה שצריך להתרחק ממנו.

כל מה שאנו אומרים פה זה להסביר כמה טוב יכול להיות לנו!!!

כולנו מכירים את החוזר בתשובה שמגיע אלינו לישיבה \ אולפנה ומעביר לנו על חייו והוא אומר:
"חבר'ה אני הייתי שם, אני עברתי הכל ועשיתי הכל ואני אומר לכם.. זה לא שווה את זה"
יושב כל אחד בין השומעים ואומר לעצמו "גם אני הייתי רוצה להעביר את השיחה הזו ולומר "עשיתי הכל וזה לא שווה".

לדעתי , זו טעות! מה שאומר אותו חילוני זה לא נכון. המשפט הנכון צריך להיות לא "אתם לא מפסידים שום דבר" אלא "החילונים מפסידים כמעט את הכל, הם מפסידים המון" יש להם אולי משהו קטן אבל את הכיף האמיתי הם יפסידו.

להינות מהחיים בדרך הכי טובה .

לפני כמה שנים גיסתי היתה חולה בסרטן וברוך ה' נרפאה. כידוע חולי סרטן עוברים הקרנות ולא בטוח שאשה אחרי טיפול במחלה תוכל להוליד.
זיכה וריחם ה' יתברך וברוך ה' אחרי שנה וקצת נולד לאחי ואשתו ילד, ילד שלישי אחרי שני ילדים. הסעודת הודיה היתה מרגשת ובה סיפרה גיסתי את הסיפור הבא:

"לאחר שנרפאתי מהסרטן, ניגש אלי אחד מהחברים הטובים שלנו ודיבר איתי. הוא שאל אותי "האם את מאושרת?" ועניתי לו שכן, אני מאוד מאושרת בחיי. "מדוע?" שאל. יש לי בעל נפלא ואוהב ושני ילדים מקסימים והחיים שלי מאושרים. "האם יש משהו שהיה יכול לעשות אותך יותר מאושרת?" הוא שאל.
כן!! עניתי, עוד ילד!! , עוד ילד יעשה אותי הכי מאושרת בעולם!"

ישבתי שם והתרגשתי מאוד מהדברים אבל באותו רגע קפץ לי סיפור אחר שסיפר לי חבר שלי. הוא היה במילואים ושמע שני אנשים חילונים מדברים ביניהם:
"תגיד איך החיים?"
"אתה יודע, נחמד וזה.. עוברים את זה.."
"נו אתה ואשתך חושבים להביא עוד ילד לעולם? " (היה להם אחד).
"תראה, מה אני אגיד לך, מאז שיש לנו ילד החיים זה לא חיים. כבר אי אפשר להינות ואין אהבה, לא יוצא לנו לבלות וכלום. פשוט מאז הילד נעצרו החיים. להביא עוד אחד? מספיק לנו הקושי עם הילד הנוכחי"

ישבתי שם בסעודת ההודיה וחשבתי, תראה מה זה, איך זה יתכן?
אדם אחד בשבילו הילד זה הדבר שיעשה אותו הכי מאושר בעולם, ממש! הכי מאושר בעולם! ואדם שני כבר החיים שלו אינם חיים.

כל אחד קודם כל יעצור ויחשוב לעצמו, איזה אדם הוא רוצה להיות?

מה הכוונה?
אפשר בחיים להינות מהדברים הקטנים ואפשר בחיים להינות מהדברים הגדולים.
יש אנשים שכל חייהם יהיו תקועים מההנאות הקטנות, מועדונים ושטויות, וכשיגיע הילד הוא יהרוס להם את החיים. ויש אנשים שיוכלו לקלוט את הדברים הגדולים ולהינות מהחיים.

ככה זה גם בקשר בין בנים לבנות:
אדם יכול להרוויח את הקשר הקטן והנמוך והחלש או להינות מהקשר השווה והעצום.

אדם יכול שיהיה לו חברה, מן קשר זמני שכזה, אהבה חלקית.
או אדם יכול שיהיה לו חבירה לכל החיים ואפילו אחריהם.
אדם יכול לגעת בבנות ולהינות מאיזה משהו מוחשי.
או אדם יכול להתחבר גופנית עם הנשמה התאומה שלו.

ישנו פוטניצאל של הנאה ואושר אדיר בקשר בין איש לאשה, והשאלה לאיזה אושר אנחנו מכוונים.
התורה רוצה שאנחנו נרוויח את הכיף הכי גדול שיכול להיות ואת החיבור הכי שווה שיכול להיות.

אל תיגע במישהי שיכול להיות שלא תיהיו ביחד מחר. תיגע במישהי שאתה מוכן למות בשבילה ולחיות בשבילה כל חייך.
אנחנו יודעים שהיצרים שלך משגעים אותך ואתה רוצה אהבה, קרבה, מגע, קשר. אבל מה היצרים שלך רוצים באמת? הם רוצים להינות מהנאה הכי שווה והכי מדהימה שיש. קשר קטן לא יספק אותם, איזה סטוץ, משהו נמוך כזה..

לתורה יש מטרה. שאנחנו נצליח להינות מהחיים ברמה הכי שווה והכי גבוה שיכולה להיות.
תמיד כששואלים אותי "למה אסור לגעת בבנות?" אני עונה :"מותר, וזה אפילו מצווה!!"
אבל באיזה בת. בבת שהיא שלך. שהיא שלך לתמיד והאהבה ביניכם היא עצומה.
התורה רוצה שכשתיגע במישהי זה יהיה באהובת לבך בקשר שווה ואמיתי. לא במשהו נמוך.

אפשר להיפגש עם התאווה הזו בצורה נמוכה, "יש לי משיכה לבנות". או שאפשר להעצים את התאווה הזו פי כמה וכמה "יש לי משיכה גופנית, נפשית ורוחנית לחיבור עם מישהי בכל הרמות" ורק ככה אני רוצה להיפגש עם זה!

התורה מדריכה אותנו איך לא נפספס את האושר הגדול מכולם. אהבה בלי גבולות , אהבה של חיים, של קשר רוחני ונפשי, של בניית בית. אהבה שמתבטאת בנפש ורוח וגוף.

וכשאנו מדברים על אושר אנחנו מדברים על אושר בכל הצדדים ואינני מדבר רק על הרוחניים אלא גם הגשמיים.

הנאה גשמית כמימוש למשהו גדול

כל אחד ברור לו שזה כיף לגעת בבנות, אומנם זה גם ברור שהרבה יותר כיף לגעת במישהי שאתה אוהב ממישהי שאתה לא אוהב. אפילו מישהי ממש יפה, ברור שיהיה הרבה יותר כיף לגעת בה אם יש בינינו אהבה עצומה.
עכשיו נדמיין לעצמינו שאנחנו נוגעים במישהי לא רק שאנחנו אוהבים אלא אוהבים אותה אהבה עצומה, נצחית. ברור שהמגע איתה יהיה פי כמה וכמה.
נדמיין לעצמינו מישהי שהקשר שיתה הוא לא רק בנפש אלא גם ברוח ובנשמה אנחנו אחד. כל המגע יהיה מדהים פי כמה וכמה.

ככל שהצד הגופני יותר מבטא משהו נפשי ורוחני הוא פי כמה וכמה עצום. הוא הופך להיות משהו אדיר פי כמה וכמה מאיזה סתם מגע חסר תוכן.
זה תפקידו של העולם המוחשי, של החושים, של היצרים, לעזור לנו להיפגש עם דברים גדולים ועצומים.
אם אנחנו נישאר תקועים רק בצד הנמוך של החושים הפסדנו הכל.

הגוף מבטא את העולם הפנימי,
כשאדם מתחתן הוא מתחבר עם אשתו בנשמה, ברוח ובגוף. החיבור הגופני מבטא ומממש את הקשר הנפשי, את הקשר הפנימי וזה מה שעושה את זה כל כך עוצמתי, כל כך חזק.
זו הסיבה שהיצר הזה גם כל כך חזק. לא סתם יצר עריות הוא כל כך עצום.
מדוע לשוקולד אני לא נמשך כמו לבנות?
כי בשוקולד המשיכה היא גופנית בלבד אבל לבנות המשיכה הגופנית היא רק הביטוי של משיכה יותר חזקה שיש לנו, משיכה נפשית ורוחנית.

איזה עוול זה לעצמינו ליצור חיבור גשמי חסר תוכן, חסר עוצמה נפשית ורוחנית כשאפשר להינות ממשהו כל כך גדול ושלם!


התורה אוהבת את הגוף מאוד:
ישנה גמרא מאוד מוזרה, אפילו מתמיהה למדי.

הגמרא ביומא דפ נד. אומרת שביום הכיפורים ביום הכי קדוש בשנה. היו פותחים את הפרוכת ומראים לכל העם את הארון בקודש הקודשים. ומה הם היו רואים? מה היו רואים בקודש הקודשים?

היו רואים את הכרובים בצורת זכר ונקבה במצב שהם שוכבים אחד עם השני.
מה זה? ביום כיפורים בקודש הקודשים רואים פורנוגרפיה?
אומרת הגמרא להראות את הקשר בעצום ביום הכיפורים בין עם ישראל לקב"ה. הקב"ה הוא הזכר כביכול ועם ישראל הוא הנקבה, ביום הכיפורים הקשר בין עם ישראל לקב"ה מגיע לשיאו..

אפשר לראות מהגמרא הזאת את היחס הקדוש והאדיר של התורה לקשר הגופני בין איש לאשה. כמה זה דבר אדיר ועצום ומבטא חיבור מדהים ושלם.
אין התורה חס וחלילה אומרת, זה אסור, זה טמא, זה נמוך וחייתי ולכן חייבים להתרחק מזה מאוד.. אלא בדיוק הפוך.
התורה אומרת: זה אדיר, זה קדוש, זה עצום, הקשר הגופני בין איש לאשה הוא אחד הדברים הכי מדהימים שיש ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לעשות מזה משהו נמוך.

[בדומה לכך איש ואשה גם כשהם נשואים מותר להם לגעת אחד בשני רק כשהאשה טבלה והם טהורים. אפשר להסתכל על זה ולומר "למה התורה מגבילה אותי?" אומנם ההסתכלות הנכונה היא, איך התורה מעריכה את המגע בין האיש לאשה. לבית המקדש היית נכנס בלי טבילה? גם כשאתה בא לגעת באשתך שזה דבר מיוחד וגדול תבוא באותו אופן. ]

הדבר הכי גדול והכי עצום, יכול גם להיות הדבר הכי קטן והכי נמוך ודווקא בגלל שהוא כזה עצום הוא כזה מושך.

קשר גופני בין איש לאשה יש לו את הפוטנציאל להיות אחד הדברים הכי עצומים וקדושים ושווים במציאות.

או
שזה יכול להיות משהו זול, משהו חיצוני וקטן באיזה מועדון, משהו ייצרי וגס באיזה קשר רדוד.

זה יכול לבטא את הדברים הכי גדולים ואפשר לנצל את זה להנאות הכי קטנות והכי פחות שוות.

דרך התורה לא באה לעשות את החיים שלנו פחות מאושרים בלי הנאות אלא להיפך. לעזור לנו לחיות את החיים הכי טובים והכי מושלמים והכי מאושרים שאפשר.

שאלה:
אם זה כך אז למה האהבה בנישואים עם השנים רק הולכת ויורדת?
תשובה:
חס וחלילה! לצערינו המחשבה השטותית הזו חדרה אלינו מהעולם החילוני.
כשהחיים והקשר מבוססים רק על דברים קטנים ונמוכים. כשכל החיים רואים באשה רק גוף או קצת יותר מזה, אז החיבור הזה לא מחזיק מעמד ואחרי כמה זמן באמת הקשר נהיה חלש. כי הצד הגופני לא מספק לנצח.
אבל אם הקשר לא נבנה ככה והקשר הוא אמיתי ומתחיל מהנפש והנשמה וחיבור יותר פנימי ועדין, אז האהבה רק הולכת וגדלה והאושר הולך וגדל והחתונה היא רק תחילת האהבה וככל שהזמן עובר האהבה מתעצמת וגדלה בכל הצדדים הנפשיים והרוחניים והגופניים. כשהקשר ביסודו הוא לא גופני והגוף רק בא לבטא משהו חזק יותר אז הקשר מתחזק כל הזמן והחיבור הולך ונבנה יותר ויותר כי בונים את החיבור מהעומק ולכן האהבה גדלה והאושר גדל בצד הנפשי וגם בגופני שמבטא אותו.

ניזכר בסיפור על גיסתי.
האיש במילואים אמר שמאז הילד כבר אין אהבה. אומנם מה נראה לכם שאצל גיסתי קרה? ירדה האהבה או ככל שיש ילדים האהבה יותר גדולה, החיים מתרחבים והאושר והקשר מתעצם.


אנחנו בוחרים בחיים גדולים:

אין צורך להמחיש ולהראות שמי שבוחר בחיים הקטנים מפסיד את החיים הגדולים.
כשאנו מתבוננים בעולם החילוני אנחנו רואים הרבה תאוות, והרבה הנאות הרבה קשרים קטנים ופריצות וסיפוק של היצרים.

אבל אנחנו לא רואים אהבה, כן כמובן אנחנו שומעים הרבה שירים של אהבה. אבל במציאות אהבה בעולם החילוני הוא דבר שנחלש יותר ויותר. העולם החילוני ששקוע כלכך בצד הנמוך של האהבה מתקשה לחיות חיי אהבה גדולים. מוסד הנישואים קורס, אנשים לא יכולים להיות ביחד יותר מכמה שנים. הגירושים שם באחוזים גבוהים מאוד, ומי שלא התגרש אין זה אומר שהוא נאמן לאשתו.
לאנשים יש הרבה את האהבה הקטנה אבל לא את האהבה הגדולה.
האשה הפכה להיות חפץ מרוב התמקדות בחיצוניות ובתאוות. כל גבר מסתכל על אשה רק כאיזה גוף שהולך ברחוב, וגם הנשים כבר מתייחסות ככה לעצמם. העולם החילוני לא יכול לחיות חיים גדולים כי הוא שקוע בחיים הקטנים.
האהבה הפכה להיות חיצונית לחלוטין. אפילו יש שיר כזה "היינו עושים אהבה" כאילו אהבה זה משהו גשמי שעושים אותו, במקום אהבה שמתחילה ממקום פנימי ועמוק והצד החיצוני הוא ביטוי גדול של הקשר העמוק הזה.

ישנו שיר עם לחן יפה מאוד של מאיר בנאי, "אהבה קצרה":

על אדם שמחפש את האהבה ואת האחת שתחיה איתו כל חייו. בשיר מסופר שכל ערב הוא הולך למועדון פוגש מישהי, הולכים לבית שלו, עושים מה שעושים. אומנם לאחר זמן שוב הוא מגלה שזו לא האחת שהוא מחפש. וכך הוא ממשיך לחפש את האחת שוב ושוב במעגל חוזר ונשנה.

מי שיתבונן בשיר יראה את הבעיה שממנה הכל מתחיל.
כשמחפשים אהבה , את האחת ובודקים את זה באופן גופני, חיצוני, לעולם לא תמצא את האחת.
בשביל למצוא אהבה צריך להימנע מקשר חיצוני, בהתחלה בעיקר להכיר את הפנים. לדבר, להכיר להתמקד בעולם הנפשי והפנימי. כך תוכל לחפש ולבדוק איפה הנפש התאומה שלך, שמשלימה אותך.
רק אחרי שתבדוק ותכיר את הצד הנפשי והפנימי, כשתתיחס לבחורה כמו אדם ולא כמו גוף. אז תוכל ליצור אהבה אמיתית. ואז גם יגיע הקטע הגופני . אבל מי שעובד הפוך, אף פעם לא ימצא את האחת כי הוא אף פעם לא חיפש בן אדם אלא חוויה.

ככה אנחנו בונים את הקשר שלנו.
קודם כל יוצאים ומכירים וכשאנחנו מזהים שזו האחת שזו מי שמתאימה לנו באופן נפשי. אז אנחנו מוכנים ואז אנחנו יוצרים את החיבור העצום. החיבור הגדול שהוא חתונה. חיבור שמחבר את שני הנשמות ואז גם החיבור הגופני המשלים את כל צדדי החיבור.


גיל ההתבגרות:

זה גם כל העניין של גיל ההתבגרות. ישנה תמיהה מאוד ידועה.
חז"ל אומרים לנו שבגיל בר מצווה האדם מקבל את יצר הטוב. בגיל שלוש עשרה האדם נכנס לתוכו יצר הטוב ולכן הוא חייב במצוות. אם זה כך מדוע דווקא גיל ההתבגרות הוא גיל של כל כך הרבה נפילות והתרחקות ממצוות.
הרבה פעמים אנו רואים הפוך, עד גיל בר מצווה היה כל כך קל לעבוד את ה' ופתאום הכל נהיה קשה ורחוק.

אלא שזה בדיוק מה שאנחנו באים לומר פה.
הכוחות האלו שאנחנו מקבלים והתאוות הם כולם כלים אדירים לחיות חיים יותר גדולים. חיים שיש בהם יותר קדושה, יותר שלמות ויותר אושר.
כשהאדם מגיע לגיל ההתבגרות, בבת אחת הוא מקבל כוחות אדירים. כוחות אדירים ורצונות אדירים. הוא מתמלא מנשמתו ומתחיל לחפש את עצמו.. החיפוש הזה של העצמי נובע בעומק כי בגיל שלוש עשרה נשמתו של האדם נכנסת בו.
הדבר הזה גורם לכך שבבת אחת האדם מתחיל להיפגש עם שאיפות חדשות, חיפושים חדשים, יצרים ותאוות חדשות.
המון כוחות אדירים ופוטנציאל אדיר שתובעים ממנו.. לחפש, להיפגש לרצות להשתוקק.
החיפוש העצמי בגיל ההתבגרות נובע מחיפוש הנשמה והתאוות והנפילות נובעים מהכוחות הגדולים שרוצים לצאת לפועל.
אומנם זה קשה, קשה בבת אחת להשתלט על כל כך הרבה כוחות והדבר גורם לפעמים לנפילות.
הנשמה מחפשת עבודת ה' יותר גדולה ולזה עלול להביא למאיסה בעבודת ה' עד כה. הנפש לא מסתפקת בתורה שהיתה לה עד היום והיא מואסת בה.
האדם מתפתח בו בבת אחת החיפוש אחרי השלמות של אשה וזה מתפרץ בבת אחת ברצון פשוט להיפגש עם בנות, לגעת לחוות.. בלי הבנה מאיפה כל הכוחות האלו באים.
צריך להיזהר,צריך להבין.. כל הכוחות האלו זה "יצר הטוב" . כל הכוחות האלו יכולים לבנות בנו חיים יותר גדולים ואמורים לבנות חיים כאלו. לכן זה דוקא בגיל הזה שאנחנו מקבלים עול מצוות.
מהגיל הזה אנחנו נהיים בני אדם עם פוטנציאל גדול. פוטנציאל שהתורה והמצוות יוכלו לעזור לנו לממש לחיים יותר גדולים.

הדבר המסוכן ביותר הוא שנשקע. נשקע בתוך התאוות הקטנות והחיים הקטנים , במחשבה שזה מה שאנחנו מחפשים. במקום שנבין שכל היצרים האלו מחפשים משהו הרבה יותר גדול.
בגיל בר מצווה באדם מתחדשים הרבה כוחות, והתורה מדריכה אותנו איך למצות מהם את המירב.



התורה לא באה לאסור עלינו דברים.

פעם חזרתי באוטובוס מהצבא ולידי ישב אחד מבחורים ששרתו איתי, חילוני. ישבתי לידו ודיברנו קצת.
פתאום הוא קיבל SMS. הוא התבונן ב SMS וחייך לעצמו.
שאלתי אותו מה כל כך מצחיק. הוא ענה לי שהוא פגש במסיבה בערב שבת בחורה והם הלכו לבית שלו ועשו מה שעשו ועכשיו הוא מתלבט אם להתקשר אליה חזרה.
הסתכלתי עליו בגועל ואמרתי לו. איך אתה מתייחס לקשר בין בחור לבחורה, והסברתי לו קצת על מה זה קשר ערכי וגדול וראיתי שכן קצת גרמתי לו להעריך את הקשר האמיתי. בסוף אמר לי:
"ברור שגם אני מעוניין בקשר הזה הגדול והעצום אבל בינתיים הייתי רוצה גם קצת להינות מהדברים הקטנים".
ובאמת נשאלת השאלה , למה לא להינות מכל העולמות?

התשובה היא ברורה:
אדם שמתרגל לדברים הקטנים, לא יוכל להינות מהדברים הגדולים. הוא לא יוכל לקלוט ולהתחבר לדברים הגדולים. הוא עצמו יהיה אדם קטן ששקוע בעולם קטן והדברים הגדולים לא יגעו לו.
מי ששוקע בעולם של דברים רגעיים ותאוות וכו' לא יוכל לבנות אחר כך קשר עצום וגדול כי בשביל לחיות חיים גדולים ולהינות מדברים גדולים יש צורך להיות מוכנים לכך. יש צורך להיות אנשים שיכולים להתמלא מדברים גדולים.
קודם כל פשוט שזה כך באופן כללי. כמו שאמרנו העולם החילוני ששקוע בקשרים קטנים ונמוכים לא יכול אחר כך להחזיק מעמד או להפיק את האושר העצום מהקשר הנצחי והשווה. אי אפשר כל החיים להתייחס לבנות רק באופן חיצוני ולהינות מכל הצדדים הנמוכים ולצפות שיום אחד תתחתן עם מישהי ותהיה מחובר אליה נפשית ורוחנית ותוכלו לבנות בית גדול ונצחי וכו'. אי אפשר להתייחס למגע בין גבר לאשה כמשהו זול והנאה רגעית ולצפות שאחר כך תוכל לפגוש את העוצמות האדירות שבזה. העולם החילוני בחר באהבה קצרה, אהבה קטנה ורדודה והפסיד את האהבה האמיתית והשווה.

התורה מדריכה אותנו איך לא לשקוע בחיים הקטנים בשביל שנוכל אחר כך להיפגש עם החיים השווים והאמיתיים.
התורה אינה אוסרת עלינו איסורים היא בסך הכל מנסה למנוע מאיתנו להפסיד חיים שלמים של הנאה.
כל איסורי התורה הם בסך הכל הדרכה, הדרכה איך להפיק מהחיים את המירב, איך לחיות את החיים באופן מלא ולזכות לאהבה הכי שלמה והכי טובה שיכולה להיות. מי שיעדיף לא ללכת בדרך התורה ולשקוע בחיים הקטנים יפסיד הכל. הוא יהיה שקוע בעולם קטן, הוא יהיה אדם קטן, ואת כל העוצמות של החיים הוא יפסיד.

שאלה:
אם זה כך מדוע התורה אוסרת עלינו ולא נותנת לנו עצות טובות?
תשובה:
כמו שאמא רואה את הילד שלה מושיט יד לחשמל, היא לא נותנת לו עצה ואומרת לו "במקומך לא הייתי עושה את זה" אלא היא תתן לו מכה על היד. הילד טיפש ולא מבין ובעתיד מאוד יעריך את אמו.
הקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב והוא יודע שמי שלא ילך בדרכיו יפסיד. הוא מכריח אותנו, מכריח אותנו לבנות לעצמינו עתיד טוב יותר וחיים טובים יותר.
כמובן שזה גם יותר מזה, ככל שהעולם שוקע בתוך עולם ייצרי ותאוותני העולם נפשגע ונחלש ויש בו יותר רוע. בסופו של דבר העולם יפגע מאוד אם לא ילך בדרך הגדולה. ככל שאנשים יותר קטנים וחיים חיים יותר קטנים, כולם מפסידים.
אין זה רצון ה' בכלל. רצון ה' הוא להיטיב, והתורה מדריכה אותנו הילדים הקטנים גם אם אנחנו לא תמיד רוצים לבנות לעצמינו חיים מאושרים יותר, חיים שמחים יותר שכל מי שיתבונן בדברים לאחר מעשה יבין שזה היה שווה.

וויתור קטן

נכון, בסופו של דבר, לא הכל ורוד. יש צורך לעשות ויתור מסויים בגיל הזה בשביל שבסוף נרוויח. אכן אני מודה. בשביל שנרויח את החיים הגדולים עלינו קצת להתגבר על עצמינו כרגע כשאנו צעירים שלא נעשה שטויות. אומנם ככה זה כל החיים בסופו של דבר:

אם נלך ברחוב ונראה ילד שלא הולך לבית ספר וללימודים. הוא כל הזמן מבלה בים ובבארים ונהנה מהחיים, האם אנחנו נקנא בו? אולי אם אנחנו טפשים אבל כמובן שנרחם עליו. למה אנחנו לא הולכים כל היום לשחק. כי אנחנו יודעים בסופו של דבר איפה הוא יהיה בעוד כמה שנים ואיפה אנחנו נהיה. הוא אולי יהיה באיזו עבודה שבקושי עושים בה כסף ימכור את נשמתו כל חייו בשביל איכשהו לחיות. אנחנו עם תעודת בגרות והשכלה כמובן שנוכל להרויח חיים הרבה יותר נוחים ויות טובים.
כל אחד יודע את זה שבשביל שיהיה לו חיים בעתיד טובים יותר, צריך בגיל הצעיר להשקיע, ללמוד.
אומנם כשאנו קטנים לפעמים אנחנו שוכחים את זה אבל אנחנו רואים בכל יום עשרות אלפי אנשים שהולכים ללמוד באוניברסיטה מרצונם ומשלמים על זה.. למה? למה לסבול? הם בונים לעצמם חיים יותר טובים. הם משקיעים בחיים גדולים יותר.

גם אנחנו מוכנים כיום קצת לוותר בשביל לבנות לעצמינו חיים פי כמה וכמה יותר שווים. חיים מאושרים של קשר גדול ונפשי ונשמתי לנצח. חיים שבהם ילדים יהיו עוד אושר ולא דבר שהורס תחיים. חיים שבהם האהבה רק תגדל עם הזמן. חיים שהקשר לא יהיה תלוי רק בצד החיצוני אלא יבוא ממקום פי כמה וכמה יותר עמוק.

ובאמת שלבנות חיים כאלו זה אפילו הרבה יותר חשוב מהלימודים באוניברסיטה כי פה אנחנו בונים את הנפש שלנו ואת האדם עצמו ואת הכל.


נצליח להתגבר ככל שנבין כמה מדובר בדבר גדול

למען האמת לא זו התשובה שעניתי לבחור החילוני. לא רציתי לומר לו שיהיה למישהו כמוהו קושי להשיג קשר גדול באמת.
נתתי לו משל למשהו אחר:

דמיינו לעצמיכם שאתם מוזמנים למסיבה ענקית שיש בה סעודה מדהימה. אתם מגיעים לשער של הסעודה ובחוץ עומד בר קטן של במבה וביסלי. אתם מתחילים לאכול מהבמבה והביסלי ולאחר כ חצי שעה יוצא חבר שלכם מבפנים. "אהלן מה קורה?" "סבבה מה אתה עושה פה בחוץ?" "אחי יש פה במבה וביסלי, סעודה מטורפת.." "בוא תיכנס פנימה", "לא עזוב אחי, ממש נחמד פה"
החבר מסתכל עליכם בעיניים פעורות ואומר "תגיד לי, אולי פה נחמד אבל אתה יודע מה הולך בפנים?"

ז"א כשמישהו אומר "אני מסכים איתך שהקשר הגדול יותר טוב אבל תן להינות בינתיים" זה מראה דבר אחד, שבמידה מסויימת הוא בכלל לא מבין על מה מדובר. כי אם היית מבין מה זה יכול להיות, איזה דבר עצום זה יכול להיות, בכלל לא היה לך רצון ללכת על הקטן. זה היה נראה לך נמוך כל כך וכל כך לא רציני. כל כך לא הדבר האמיתי שלמה להשקיע בזה.

שאלה:
נו אבל באמת אני לא שם, אז מה אתה רוצה ממני?

תשובה:
להיפך לא באתי להחליש אלא לתת כח. כל מטרת החוברת הזו היא לעזור לנו להתחבר לדבר האמיתי , להצליח להרים אותנו לשאוף לחיים גדולים יותר. ככל שנצליח לעשות את זה יותר ככה יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם החיים הקטנים והנמוכים. ככל שנצליח יותר להתרומם לשאוף לאושר העצום והמלא. לחיים מלאי תוכן, ככה גם יהיה לנו קל להתמודד בגיל הזה.

איך עושים את זה?

החוברת הזו כמובן היא רק מפתח, היא רק מפתח למי שרוצה להבין את הסתיגות התורה בקשר בין בנים לבנות בגיל צעיר אבל המפתח הזה פותח שער: שער לחיים יותר גדולים שכל אחד מאיתנו יכול לבנות לעצמו. כמובן, עד כמה החיים שלנו יהיו גדולים זה תלוי בנו.. גם בחיים גדולים יש מדריגות וכל אחד מאיתנו יכול כבר מהיום להתחיל לבנות אותם.
ככל שנבנה יותר את העולם הנפשי שלנו, ככל שנבנה את החיים הרוחניים שלנו יותר. ככל שנצליח יותר לבנות שאיפות גדולות בקרבנו, נוכל לבנות לעצמינו חיים בעולם הזה שיהיו יותר מלאים ויותר שלמים ויותר טובים. הבנייה הזו כמובן יש בה הרבה דרכים ושלבים, זה קשור לתורה ומצוות, זה קשור ללימוד אמונה להבין מה הדברים השווים שבחיים, מה החיים, מה האדם וכו'..
כל אחד יש לו את הפוטנציאל לחיות חיים שכולם אושר. אומנם זה תלוי כמה נשקיע בזה וכמה נרצה לבנות בזה.

דרך החוברת הזו עשינו צעד אחד, מאוד בסיסי וחשוב. לראות את התורה באור אחר. אבל יש עוד מה להתבונן וללמוד ולהעמיק.. זה כבר תלוי בכם.




הוספות: (ייתכן שייכנס במאמר עצמו ולא אחרי)
אם אנחנו מבינים את הדברים כפי שהסברנו ממילא צריך להבין את הבעיה הגדולה בקשר בין בן לבת לפני החתונה. חוץ מהעובדה שקשר כזה הוא קשר קטן יותר ולא שלם יש פה משהו מאוד חלקי.
חיבור בין איש לאשה זה חיבור שלם בכל הבחינות. חיבור של נפש ורוח ונשמה וגוף. איש ואשה הופכים להיות משהו אחד, שלם...
כיצד עושים דבר כזה? כיצד מתחברים חיבור כזה גדול? אין זה היכולת שלנו לעשות כזה דבר.. זה מעשה ה'. התורה מצווה אותנו כיצד לקדש אישה, כיצד ליצור את החיבור הזה.

אומנם בלי הדרכת התורה הקשר אינו מגיע לרמה כזו. חבר וחברה זהו קשר שהחיבור בו הוא חלקי בלבד, יותר ברובד החיצוני. ישנו איזשהו קשר, רגשי איזה "משיכה" אבל אין פה חיבור מהותי פנימי. אין פה את חיבור הנשמה. העיקר בעצם חסר!!!

קשר כזה איננו יכול להחזיק מעמד. בעצם אין פה ממש קשר. יש פה חיבור שנשען כל הזמן על החיבור החיצוני. קשר כזה כל הזמן יתבע מהאדם עוד ועוד בצד החיצוני.
במילים אחרות בעוד אצל איש ואשה הדיבור והמגע והכל זה רק ביטוי לקשר הפנימי שקיים ביניהם. בקשר של חבירות הצד החיצוני זה הדבר היחידי שקיים. ולכן כל עוד החבר והחברה כל הזמן מדברים ויוצאים וולא שומרים נגיעה. הם ירגישו שיש ביניהם קשר אבל ברגע שהם מתרחקים, במידה מסוימת אין כלום. יש איזו משיכה אבל אין ממש חיבור. זה הכל תלוי בכמה הם ידברו וכמה הם יהיו ביחד זה קשר לא אמיתי שנשען רק על החיבור החיצוני.

מדוע חבר וחברה שיוצאים לא מסוגלים לשמור נגיעה לאורך זמן... (והאחוזים מצביעים שלא). חוץ מזה שזה מושך, זה יותר מזה - על זה עומד הקשר, על הצד החיצוני. אם הם לא יגיעו לקטע הזה הקשר לא יוכל להמשיך. החילונים שחיים בזוגיות חייבים הרבה יותר מגע מאשר זוג נשוי דתי ממוצע מכיוון שזה הקשר שביניהם ובעצם בפנים אין כלום.

זוג נשוי זה בדיוק הפוך. זוג נשוי לפי ההלכה צריך לשמור שלא לגעת אחד בשני לפחות שבועיים בחודש. כיצד זה אפשרי? כיצד זה ייתכן? איך אפשר לישון אחד ליד השני שבועיים ברציפות ולא ליפול.
זה אפשרי, זה אפשרי כי הקשר ביניהם לא מתחיל מהנגיעה. הנגיעה מבטאת משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר גדול שקיים גם כשהם לא נוגעים ולכן הם יכולים להחזיק מעמד. הם מחוברים וקשורים גם כשהם לא נוגעים. לעומת חבר וחברה שעל הצד החיצוני בעיקר עומד הקשר. אין חיבור עמוק ונשמתי.

בסופו של דבר אדם שקצת קשור לנשמתו ומרגיש את נפשו.. אם יהיה לו קשר ארוך טווח עם מישהי שלא למטרת נישואים, הוא לאט לאט ירגיש את הריקנות הזו. הוא ירגיש איך כל הקשר הזה הוא מסיכה גדולה שבתוכה אין שום דבר. אין חיבור ממש, ואין קשר ממש וזה ירוקן אותו לחלוטין.