זוגיות

שלום לך.
אני חושב שאת צריכה לשמוח, ממש כך, שהקב"ה "אינה" לידכם מקרה כזה. זה ממש "מקרה מבחן" בזוגיות שלכם. כן, כן, ממש ממש עד כדי כך. "מקרה מבחן" להרבה הרבה ויכוחים שיתחוללו ביניכם במהלך שנות הנישואין, כמו, לדוגמה: איפה להיות בליל הסדר? (גם להורים שלך "מגיע", וגם לך, אבל אמא שלו לבד וכו')
אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך מדוע את לא מוכנה להתפשר על קריאת השם הזה, "חיים" לבן שלך/ שלכם.
הרי את מציינת שלארוס שלך, מאד מאד חשוב לקרוא לבן על שם אביו, וזה מובן, אני חושב שגם את מבינה את העניין. רק קשה לך עם השם הזה, "חיים": הוא מיושן, ואת לא מתחברת אליו. ואני מניח שגם הארוס שלך מבין מה שאת מרגישה.
האם זה ויכוח יחיד שהתגלע ביניכם, שכל כך קשה לך, או שמא עלו עוד דברים? האם זו פעם ראשונה שאת מרגישה שאת מתבקשת "לוותר", ואת לא רוצה, או, שמא, את מרגישה שאת "פריירית", כי ויתרת לארוסך על המון דברים,
האם וכוחים כאלה, מתחילים "לאפיין" את הזוגיות שלכם? את ניהול המשברים ביניכם?
כדאי לדבר עוד ועוד על דברים "כאלה", וכדאי, ראשית, ללמוד להקפיד לדבר בכבוד, ולא בנימה "תוקפנית", כדאי ללמוד לדבר על "אני מרגיש...." במקום "את/ה עושה לי...", וכדאי ללמוד לעצור את בן הזוג בדיבורו, מדי פעם, ולחזור על דבריו: "אני שומעת שאתה אומר לי: .............. האם שמעתי נכון?" ולחכות לאישור שהשומע שמע נכון, ושמע את כל מה שהיה לדובר ש"גילה את צפונות ליבו"
אני מאד מקווה שתלמדו איך פותרים "משברים" כאלה ואחרים, וכיצד יוצאים מהם ללא תחושת תסכול.