זוגיות

שאלה

שלום לך כבוד הרב

אני בחורה שלא הייתי מגדירה את עצמי כדתייה , אבל מאוד מאוד מאמינה באלוהים ובאמת יודעת שהוא זה שנמצא שם למעלה ואחראי על הכל.. יכול להיות שבעתיד אפילו אני כן רואה עצמי כדתייה אבל היום אני בת 21 ועד היום חייתי אורח חיים חילוני לכל דבר ואני נהנית ממנו.. לפני כשנה הכרתי בחור והתחלנו לצאת . תמיד ידעתי שהוא דתי. הקשר בנינו היה מדהים, אנחנו מכירים כל כך טוב אחד את השנייה פשוט קוראים אחד את השנייה הכל בנינו מושלם אוהבים בטירוף מבינים , מתחשבים ועושים הכל הכל.. אני לא יודעת אם אהבתי כך בכלל בחיים שלי ואותו דבר לגביו.. אני אפילו לא יודעת איך לתאר במילים את מה שאנחנו מרגישים אחד כלפיי השנייה.. מוכנים באמת לעשות הכל, איך אומרים "ביחד באש ובמים" :) .. אבל עם התקדמות הקשר שלנו הוא התחיל לדבר יותר ויותר על דת, ואני מה לעשות קצת לא קרובה לעניין הזה כמוהו( לצערי).. ורק זה הדבר היחיד שיצר בנינו את הפערים שנהיו פתאום..התחיל לדבר על ענייני קדושה וטהרה , היה אומר שכל פעם שאנחנו שוכבים "הלב שלו בוכה" ועוד כל מני דברים כאלו.. אני כעקרון מבינה מאיפה זה בא אצלו כי הוא מאמין זה וזו האמת שלו.. לפני כמה ימים הוא בא ואמר לי שלצערו הוא הבין שהוא לא יכול להתחתן איתי כי אנחנו באים ממנטליות שונה ..אני מצידי אמרתי לו שאני מוכנה ללכת לקראתו בעניין הדת ולהתחיל לשמור שבת ואפילו נידה.. הוא אומר שאם זה לא מבפנים זה לא שווה כלום.. הוא תמיד אומר ש:" בית יהודי אמור להיות מבוסס על קדושה וטהרה" .. ואני שואלת את עצמי ואותך כבוד הרב מה יכול להיות יותר קדוש וטהור מגבר ואישה שאוהבים אחד אתה השנייה אהבת אמת, אהבה שלא תלוייה בדבר? הוא פשוט בא ונפרד ממני ואמר שהוא אוהב אותי ותמיד יאהב והוא מייסר את עצמו כל יום וכל היום על זה שהוא לא איתי אבל הוא מרגיש שהוא בוגד בקב"ה על זה שהוא איתי..

מה שאני רוצה לשאול זה את דעתך כאיש שמבין עניין האם שווה לפרק משהו כל כך טוב שיש בנינו, את כל החביור, ההבנה והאהבה העצומה בשביל אי ההבנה הזאת שנוצרה בנינו? אני חושבת שניתן לגשר על הכל.. אני חושבת שאלוהי היה רוצה שאנחנו, בתור אנשים שהוא ייצר אותנו ונתן לנו הכל, היה רוצה שנהיה מאושרים ושמחים.. אני חושבת בנוסף שהדבר הכי מואר , הכי קדוש, טהור ונקי שיש בעולם הזה זה אהבה ואם כבר מוצאים אותה אז צריך להלחם עלייה בכל הכוח כדי ל

תשובה