זוגיות

שלום
קשה לענות שאלה אישית ללא הכרת השואל ולכן אעתיק לך הדרכות כלליות בנושא זה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ואקווה שיעזרו לכם להחליט.
בהצלחה אייל משה
מצוות פרו ורבו
מצווה מהתורה שכל אדם יוליד לכל הפחות בן ובת (יבמות סא, ב). כהמשך לכך, הוסיפו חכמים מצווה מדבריהם להוליד עוד ילדים, וסמכו דבריהם על הפסוק "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". כלומר מגמתה של הבריאה - להוסיף חיים בעולם, וכל יהודי צריך להצטרף למגמה זו.
עוד אמרו (יבמות סב, ב): היו לו בנים בילדותו (וכבר קיים מצוות פריה ורביה), יהיו לו בנים בזקנותו. שנאמר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים".

החובה - בן ובת
לגבי המצווה מהתורה להוליד בן ובת אין לערוך שום חשבונות, וכל אדם חייב לעשות את כל שביכולתו כדי להולידם. וכן מסופר על חזקיהו המלך שהיה צדיק, אלא שראה ברוח הקודש שעתיד להיוולד ממנו בן רשע, ועל כן לא נשא אשה. והיה הדבר חמור מאוד בעיני ה´, עד שאמר לו ישעיה הנביא, כי בעוון זה ימות בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. שמצווה על כל אדם להוליד בן ובת, ואין לו לערוך חשבונות שמימיים, האם יהיו בניו צדיקים או רשעים. לבסוף חזר חזקיהו בתשובה, נשא את בתו של ישעיה הנביא, ונולד לו בן רשע - מנשה. אבל ממנו נמשכה שלשלת בית דוד.

חשיבות המצווה מעבר לבן ובת

לכאורה יכול אדם לחשוב, כי המצווה להוסיף ולהוליד עוד ילדים, מעבר לבן ובת, היא מצווה קלה, שחיובה מדברי חכמים בלבד.
אולם האמת אינה כן. אין לשער את המצווה שבהולדת ילדים נוספים. ואם אמרו חכמים במשנה (סנהדרין ד, ה): "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", הרי שהמוליד אדם ומגדלו על אחת כמה וכמה. וכן אפשר ללמוד קל וחומר ממצוות הצדקה והחסד, עד כמה גדולה המצווה להוליד ולגדל ילד נוסף. כי אין חסד גדול כחסד שגומלים ההורים עם ילדיהם. וכן ברור שהמוליד ילד נוסף מקיים מצוות "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט), ומה הוא בורא עולם ומוסיף בו חיים, אף אנחנו שותפים לכך.

המצווה מדברי חכמים
בפשטות אין למצווה מדברי חכמים שיעור, אלא בכל הולדה של ילד נוסף יש מצווה. וכדברי הרמב"ם (הל´ אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".
אמנם יש אומרים שגם למצווה מדברי חכמים יש הגדרה מחייבת, והיא להוליד עוד בן ובת, שכן מצוות חכמים מקבילה למצווה מהתורה. כלומר, כוונת חכמים היתה להורות שאין להסתפק בחובה מהתורה, אלא צריך כל אדם שיהיו לו שני בנים ושתי בנות. ומעבר לכך יש מצווה גדולה, אבל אינה חובה (ט"ז אה"ע א, ז; פרי יצחק מ"א).

כמה ילדים ראוי שיהיו לאדם
הדעה הסוברת שעל פי חכמים צריך אדם להוליד שני בנים ושתי בנות, יכולה לסייע למשפחה שאינה מעוניינת להדר במצווה - להחליט עד כמה עליה להתאמץ בהרחבת המשפחה. אפשר אולי לומר, שהורים ממוצעים, שאינם חולים ביותר, ואינם רעים במיוחד, שהם צריכים תחילה לקיים את מצוות חכמים שיהיו להם שני בנים ושתי בנות.
אחרי שיהיו להם שני בנים ושתי בנות, שייך שיתלבטו האם ברצונם להדר במצווה ולהוליד עוד ילדים, או שברצונם להשקיע את כוחותיהם ומרצם לאפיקים חשובים אחרים. ואף שיש ערך עצום להמשיך ולהוליד עוד ילדים, מכל מקום המצוות הקשורות בהוספת חיים לעולם הן כלליות, ואין מהן חיוב אישי להוליד עוד ילדים. אלא יכול אדם להחליט לקדש את השם בדרכים נוספות, וכן יכול לבחור להוסיף חיים וחסד וצדקה על ידי עזרה לאנשים נזקקים. (כמובן שהשימוש באמצעי המניעה צריך להיות על פי ההלכה).

מדרגות בקיום המצווה
לפי דברינו יוצא שיש שלוש מדרגות בקיום מצוות ´פרו-ורבו´: א) חובה מהתורה שבכתב להוליד בן ובת, ויש לעשות הכל כדי לקיימה. ב) מדברי חכמים גודלה של משפחה שאיננה מעוניינת להדר במצווה צריך להיות בין ארבעה לשישה ילדים, שכך סביר שיהיו להם שני בנים ושתי בנות. ג) הידור מצווה להוסיף ולהוליד עוד ילדים, כפי כוחם של ההורים.

כיצד מודדים את הכוח
כוחם של ההורים תלוי בעיקר ביכולתם לגדל ולחנך את ילדיהם. למשל, הורים היודעים שגם אם יוסיפו וילדו ילדים נוספים, יוכלו לגדלם ולחנכם לתורה ומצוות ודרך ארץ, ראוי שיהדרו במצווה ככל יכולתם. אבל מי שיודעים שאם ילדו, למשל, יותר משמונה ילדים, העומס עליהם יכבד, עד שכל ימיהם יהיו מלאים עצבנות וכעס, יש מקום לשקול שלא ללדת יותר, מפני שאף שבכל ילד נוסף יקיימו מצווה, מאידך, במצבם הנפשי הגרוע יעשו עבירות, והדבר ישפיע לרעה על חינוך ילדיהם.

שיקולים קצרים לעומת ארוכים
בסקר מקיף שנערך בקרב גברים ונשים חילוניים בישראל, דווח כי בממוצע ההורים הצעירים מעוניינים להוליד כשלושה ילדים. אולם בפועל אין הם מגשימים את שאיפתם. יש להם כשני ילדים בממוצע. השאיפות הארוכות מתנגשות בצרכים העכשוויים. אמנם רוצים עוד ילד, אבל השנה זה לא מתאים, זה יפגע בעבודה. זה לא נוח, צריך לקום בלילה, להאכיל, להחליף, לנקות, לטייל, לשחק, וכו´. וכך עוברות השנים, והנה תם הזמן, ויש פחות ילדים ממה שרצו. בסקר אחר דווח שרוב הנשים המבוגרות מצטערות על שלא הולידו עוד ילד או שניים.
לא מעט פעמים קורה שגם נשים דתיות, שבאופן טבעי יש להן יותר ילדים, מצטערות למפרע על כך שבזמן שיכלו לא הולידו יותר ילדים. צריך אדם להתגבר על חולשותיו, כדי שיוכל להגשים את שאיפותיו ולהוציא אל הפועל את כוחותיו הטובים.
"המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול, וככוכבים בלילה".

האם מותר לדחות קיום מצוות פרו ורבו
שאלה : אני בחורה בת עשרים שבעז"ה עומדת להינשא בקרוב. השאלה האם מותר לפי ההלכה למנוע הריון בשנתיים הקרובות, כדי שאוכל לסיים בהן את רוב לימודי באוניברסיטה בלא עול של הריון וגידול ילדים. יש לציין שאם ירצה ה´ בעלי ואני מעוניינים להקים משפחה די גדולה, בת חמישה או שישה ילדים. השאלה האם אפשר לדחות את תחילת הלידות בשנתיים?
תשובה: אין לעכב את קיום מצוות ´פרו-ורבו´, אלא להיפך צריך תמיד להזדרז לקיים את המצוות, וכמו שדרש רבי יאשיה על הפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז), "כדרך שאין מחמיצין את המצה כך לא יחמיצו את המצוות, אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד". ורבי שמעון בן לקיש מוסיף: "אין מעבירין על המצוות", שאפילו כדי לקיים מצווה אחרת אין לבטל את המצווה שכבר הזדמנה לפני האדם (ילקוט שמעוני בא רמז רא).
ואם מצווה להזדרז לקיים את המצוות קל וחומר שאין ראוי לעשות מעשה כדי לדחות את קיום המצווה. ובמיוחד כאשר מדובר על מצווה חשובה כל כך, שעליה העולם עומד, ובה האדם נעשה שותף לקב"ה. ולא התירו חכמים למכור ספר תורה אלא כדי לקיים שתי מצוות - תלמוד תורה ופריה ורביה (מגילה כז, א, בית שמואל אה"ע א, טו-טז). אמנם כאשר ישנה בעיה מיוחדת, גופנית או נפשית, אפשר מלכתחילה לדחות את המצווה, ונכון לשאול בזה שאלת חכם, כדי לשקול כראוי האם אכן מדובר בבעיה שמצדיקה את דחיית המצווה.

דחייה אינה פתרון
יש להוסיף כי אינני מבין לגמרי את שאלתך, מדוע לדעתך אחר סיום הלימודים יהיה לך יותר קל. הרי הלימודים בדרך כלל אינם יותר קשים מהעבודה. את רוב התחומים הנלמדים באוניברסיטה אפשר ללמוד בחצי יום או מעט יותר, והם נמשכים רק שבעה וחצי חודשים בשנה. לעומת זאת, רוב העבודות נמשכות יותר מחצי יום, ועל פני אחד עשר חודשים בשנה. ואם את חושבת שיקשה עלייך ללדת כאשר את לומדת כיצד תוכלי ללדת כאשר תעבדי?
אלא שהעניין תלוי ברצון ובסדרי העדיפויות. ככל שמבינים יותר את הערך של המשפחה והילדים, כך יש יותר רצון וחשק וכוח ללדת ילדים, לגדלם ולחנכם. וכשם שיהיה לך כוח בגיל שלושים ללדת ולטפל בילדים וגם לעבוד, כך גם היום יהיה לך כוח ללמוד מקצוע וגם להתחיל בגידול ילדייך. וכשם שבגיל שלושים לא תוכלי להשקיע את כל כולך בעבודה שמחוץ לבית, כך גם היום אינך יכולה להשקיע את כל כולך בלימודים ובהתבססות בעבודה.

בעיית המכללות הדתיות


שאלה: הדברים שנכתבו נכונים לגבי הלומדות באוניברסיטה, אבל יש מכללות שהלומדות בהן צריכות להעדר מביתן מהבוקר ועד הערב, ואכן כשיצאו לעבוד בהוראה יהיה להן קל יותר?
תשובה: זו אכן בעיה כאובה, ועל כן המלצתי לכמה בנות ששאלוני בזה, לעבור ללמוד במוסד שהלימודים בו נמשכים פחות שעות בכל ביום, כדי לפנות זמן רב יותר לבניית משפחתם. אמנם נכון שמבחינת המסגרת הדתית יש יתרון למכללות הללו, אבל אין לפגוע בבניית המשפחה, הזוגיות, ההריון והטיפול בילד, כדי ללמוד בהן. אמנם כאשר יש חשש שהאשה תתקלקל מבחינה רוחנית באוניברסיטה, מוטב כמובן שתישאר במסגרת דתית.

עדיף ללדת בגיל צעיר
יש להוסיף כי מבחינות רבות, ככל שתקדימי ללדת את ילדייך כך יהיו חייך קלים יותר. גם אם את יודעת כמה ילדים היית רוצה שיהיו לך, עדיף ללדת אותם בגיל צעיר. ככל שההריונות מתקיימים בגיל צעיר יותר כך הם קלים יותר, והסיכונים המלווים אותם קטנים. בנוסף לכך, להורים צעירים יש יותר כוח להתמודד עם עול גידול הילדים וחינוכם. לאחר שילדייך יגדלו, תוכלי ביתר חופשיות להשקיע זמן רב יותר בעבודתך שמחוץ לבית, ובפיתוח כשרונותייך השונים.
בנוסף לכך, כיוון שימי חיינו בעולם הזה קצובים, המעכבת את לידת ילדיה, תזכה לראותם פחות שנים, על כל המשתמע מכך. למשל, היא תזכה להשתתף בפחות חתונות ולידות ושמחות של צאצאיה. עוד חובה להוסיף כי ההריון אינו מובטח, ומי שמונעת עצמה מהריון כאילו מונעת עצמה מן הטובה והברכה האלוקית, ומי יודע אם אחר שכבר תרצה להיכנס להריון תזכה לסיעתא דשמיא.

ברית הנישואין
שאלה: אולי עדיף לבנות תחילה את הקשר הזוגי ורק לאחר שהאהבה בין בני הזוג יציבה להיכנס לעול ההריון, הלידה וגידול הילדים?
תשובה: פעמים רבות נשאלתי אם אפשר למנוע הריון בשנים הראשונות לנישואין, ולא מעט פעמים הקלתי, על פי הנתונים שמסרו השואלים והשואלות. אולם מניסיוני הדל, ומניסיונם של רבנים נוספים, נוכחתי לדעת כי אין ברכה בחיפוש היתרים בעניין זה. לא עשיתי על כך מחקר מסודר, אולם עקבתי אחר זוגות רבים שהתלבטו בשאלות אלו לעומת זוגות שלא התלבטו, ומצאתי כי פעמים רבות אותם שהתלבטו בשאלת ההריון התקשו יחסית בבניית הקשר הזוגי שביניהם. משהו בברית הנישואין שלהם היה חסר. יחסית התעוררו ביניהם יותר ויכוחים ומריבות. נדמה כי אהבתם היתה פחות מוחלטת, קצת על תנאי. גם אחר כך הטיפול בילדים היה קשה להם יותר, הם הרגישו סחוטים ונטו להתלונן על צער גידול הילדים.
אינני רוצה להכליל, ברור שיש שלא מנעו הריון ואינם מסתדרים ביניהם, ויש שמנעו הריון והיחסים ביניהם מצוינים. אף על פי כן, יש בליבי ודאות, כי יחסית יש יותר בעיות בקרב הזוגות שמנעו הריון. יתכן שמשהו בברית הנישואין נפגם כאשר מתחילים להתלבט בשאלת ההריון. ברית היא עובדה מוחלטת שיוצרת קשר אמיץ מעל ומעבר לקשרים הרגילים, קשר שיש בו מחויבות מוחלטת מעבר לקשיים ולהתלבטויות, וכאשר מתחילים לעורר שאלות בסיסיות אודות הריון וגידול ילדים, מאבדים את הכוח וההשראה של הברית.
טוב היה אילו ההתייחסות להריון וללידה היתה כאל עובדה מוחלטת שאין מתלבטים בה. כך הוא טבעו של קשר הנישואין שמתוך האהבה והאחדות נוצרים חיים חדשים, שרק מגבירים יותר את האהבה והאחדות שבין בני הזוג.

משל מחייל ומסטודנט
משל למה הדבר דומה, לחייל שנמצא בשלב הטירונות, שמתלבט בכל בוקר האם לקום משנתו או לא, האם יש בכוחו לעמוד באימונים המפרכים ובמסעות הקשים או לא. ברור שלחייל כזה הטירונות תהיה קשה, הוא ירבה להתלונן, ויש סיכון רב שלא יצליח לסיימה בהצלחה. אבל אם יבוא מלכתחילה לטירונות מתוך אמונה והכרה כי יש ערך רב לאימונים כדי שיכשירוהו להיות חייל קרבי בצבא ההגנה לישראל, ימצא כי יש לו כוחות רבים לעמוד בכל אתגרי הטירונות. לא יקשה עליו לקום בבוקר וגם המסעות לא יהיו מפרכים כל כך.
גם תלמיד באוניברסיטה, שיתלבט בכל יום אם כדאי לו להמשיך בלימודים, האם כדאי להתכונן למבחנים, האם להיבחן במועד א´ או במועד ב´, האם המקצוע שבחר הוא טוב - בוודאי יתקשה מאוד לסיים את לימודיו. מוטב לאדם לסיים את התלבטויותיו לפני בחירת המקצוע, ואחר שיתחיל ללמוד, אם לא יקרה דבר יוצא דופן, יתמיד בלימודיו עד סיומם. ואם כך הדברים לגבי טירונות ולימודים מקצועיים שהם קלים יחסית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבניית המשפחה.

לכל הדברים הגדולים נלווים קשיים
כל דבר טוב וגדול מלווה בקשיים. גם איש עסקים שסוחר במיליונים נצרך פעמים רבות להדיר שינה מעיניו ולהיות במתח רב, אולם המטרה להרוויח ממון חביבה עליו ולמענה הוא מוכן להשקיע מאמצים רבים, לכן הוא אינו חש כלל שחייו קשים. להיפך הוא גאה בהם ואוהבם.
על אחת כמה וכמה בבניית המשפחה - שקשייה מרובים אבל גם פירותיה עצומים, שממנה יסוד לדורות הבאים, והיא המימוש הגדול ביותר עלי אדמות. אשה שתכיר את מלא ערכה של בניית המשפחה, לא תרצה להתעכב אפילו ביום אחד מללדת את פרי בטנה, וכל מאמץ יהיה חביב עליה ביותר. אבל אם תתחיל להתלבט בשאלות הבסיסיות, תרגיש היטב את כל הקשיים המלווים את בנייתה, והדבר יכביד עליה כל כך, עד שיש לחוש שלא תוכל לעמוד כראוי באתגרים העומדים בפניה. הרי היא כחייל המתלבט תמיד אם יוכל לעמוד במסעות המפרכים, שהוא תמיד יהיה אחרון ומסכן. לנושא זה ישנם היבטים נוספים, כלכליים ואחרים, שיתכן וארחיב בהם בהזדמנות אחרת. 
הקדמת גיל הנישואין והלידה
ישנם זוגות צעירים שמתלבטים בשאלה, האם כדאי לדחות את הולדת הילדים, כדי לסיים לימודים אקדמאים או כדי להתבסס בעבודה. לפי הדרכת התורה ראוי שלא לעכב את קיום מצוות פרו ורבו, ורק במקרים מיוחדים נכון לכתחילה לפי ההלכה לדחות את קיום המצווה.
בהקשר לפרשת השבוע ראוי לציין היבט נוסף בדילמה זו. ככל שגיל הנישואין והולדת הילדים יהיה מוקדם יותר, כך יוכלו בני הזוג לרוות יותר נחת מצאצאיהם, ולראות בחייהם יותר נכדים ונינים. שהרי ימיו של האדם קצובים, ואם יתעכב, יזכה לפחות חוויות משפחתיות. יספיק להשתתף בפחות חתונות של נכדים, בפחות בר מצוות ובת מצוות, בפחות בריתות וקידושים של נינים.
לאנשים רבים אין מודעות למשקל המכריע של הזמן. אנשים רגילים להסתכל על המצב כפי שהוא בלי להתבונן בתהליך הקשור לזמן. חושבים שרק מספר הילדים קובע את קצב גידול המשפחה, אבל האמת אינה כן, גם גורם הזמן משפיע מאוד.

הטבלה שלפנינו ממחישה זאת מאוד, משפחה שתוליד בממוצע ארבעה ילדים, אבל תקדים את הולדת הילד הראשון לגיל עשרים ואחת, ואחר כך כל שנתיים ילד נוסף, יהיו לה יותר צאצאים מאשר משפחה שתוליד בממוצע שבעה ילדים, אבל ילדם הראשון יוולד בהיותם בני עשרים וחמש. בגיל 77 למקדימים יהיו 80 צאצאים ואילו למאחרים 60. הסיבה פשוטה, למקדימים יהיו כבר הרבה נינים.

מספר הצאצאים בהגיע אדם לגיל 77 (תוחלת החיים הממוצעת כיום לגברים).מספר הילדים/ ע"פ גיל הנישואין
21 23 25
4 80 52 24
5 120 65 34
6 150 77 46
7 173 91 60


הרווח בין הלידות חושב לשנתיים. גיל הולדת הילד הראשון הוא הגיל הממוצע במשפחה, הכולל גברים ונשים. וכן מספר הילדים הוא המספר הממוצע.

חבל שסבתא לא הספיקה להשתתף בחתונה
מחשבה מעניינת עברה במוחי. כמה פעמים אנחנו שומעים את המשפט: "חבל שסבתא לא הספיקה לראות את חתונת הנכד שכל כך אהבה". חודש לפני החתונה נפטרה. "חבל שהסבא לא זכה להשתתף בבר המצווה של נכדו או נינו", בדיוק בשנה שעברה נפטר. אם היו מקדימים ומתחתנים שנתיים קודם, היו זוכים להשתתף.
כמובן שהשיקול המרכזי לקביעת גיל הנישואין צריך להיות הבשלות להקמת משפחה. אולם מנגד אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש מחיר לעיכוב הנישואין ולעיכוב הלידה.