שאלה
התחתנתי בגיל צעיר, לא מתוך בחירה של אדם בוגר, אלא מתוך רצון אז להתחיל את חיי ולצאת מבית הורי (בית בעייתי). למזלי,בעלי הוא אדם מקסים ובעל אוהב, אך אני לא נמשכת אליו. לאורך השנים הלכנו לטיפולים שונים, והיה קצת שיפור- אך ברור לי לעולם לא אוכל להעניק לו את האהבה שהוא מעניק לי, זה מאד מתסכל, לאני שוקעת הרבה במחשבות של מה היה אם...
שאלתי: מה יותר חשטב- זוגיות אמיתי, או שלמות המשפחה?(יש ילדים...)
תשובה
שלום
מעלה את שאלה גדולה ואוכל להתייחס רק בנקודות מספר:
א.התורה מלמדת אותנו על כך שאת רחל אהב יעקב יותר מאשר את לאה אך גם עם לאה בנה יעקב בית המשמש מקור לכולנו, ולכל בית שנבנה מאחלים אנו שיתן ה' את האשה הבאה אל בתינו כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל. כלומר גם אם אין את מלוא האהבה הרגשית עדיין זהו בית נאמן וזוגיות טובה המושתתת על כבוד נאמנות והערכה מהולה בחיבה.
ב. יתכן שגם בהמשך תזדקקו מידי פעם לטיפול ויעוץ, כיצד להעשיר את חייכם . נכון, אין זה נעים ואין זה אידאלי אך ניתן גם כך לחיות
ג. כמובן כל הדברים יוצאים מתוך הבנה שאין כאן סבל, לא אלימות וכדומה אלא רק פחות תחושה של שלימות
ד. מבין אני שבעלך מרוצה מהקשר ואת מרגישה חוסר נחת מכך שאין את יכולה להעניק לו יותר. אם אכן אלה פני הדברים אזי מדוע לא לתת לו את שהוא רוצה, את הקשר זה מה שאת כן יכולה לתת לו
ה. ושוב אלה רק נקודות מרחוק לא הכרה עמוקה הדרושה כל כך
בברכה
אלישע פיקסלר