שאלה
בס"ד
שלום.
יש לי חברה שיחד עם החבר שלה 4 שנים
במשך השנה החבר שלה התחיל לחזור בתשובה שלמה,לקראת החצי שנה האחרונה הוא מתחזק יותר ויותר,עד כדי דיבור של "להיות רב". לגור בבני ברק בירושלים,לגדל ילדים דתים, וכל מיני מחשבות קיצוניות למדיי,
המצב ביניהם רק הולך ומחמיר,
החברה שלו לא רואה את עצמה מנהלת אורך חיים דתי,יש לציין שהיא שומרת שבת מקיימת מצוות ומנסה לכבד אותו בהכול,אבל מרגישה שיותר מזה אי לא יכולה לעשות,כל כמה זמן הוא בא אליה בדבר חדש של לשים חצאית,ומבקש ממנה שתחזור בתשובה,
יש לציין כי היא אוהבת אותו שהיא לא מוכנה לוותר אליו אבל היא מרגישה שהוא כופה עליה לעשות דברים שהיא לא יכולה,הוא אומר שאין דבר כזה"כפייה" יש כייף לה' אפשר להגיד שהוא מתחזק מהר מידיי,הוא לא מכבד אותה כמו שגבר צריך לכבד אישה,הוא אומר לה שאם היא לא תחזור בתשובה הוא מוכן לוותר אליה למען התורה,שהיא עוצרת בעדו להתקדם הלאה בדרכי ה'.
המצב דחוף שאני כחברה אין לי פתרון לתת לה.
הרי בן אדם שהוא כבר בתוך הדת ולעומק,
אי אפשר לעצור בעדו הוא עולה מהר מידיי בסולם.
אפילו הרב שלו אומר לו ללכת לאט לאט,יש לציין כי החברים שלו כבר בדת והם אלה שמדרבנים אותו להתחזק.
רציתי ליעץ לה שתלך לרב שמטפל בעיניני זוגיות אבל היא טוענת שהוא יתעצבן שהיא הולכת לרב אחר ולא לרב שלו.
אני משארת לעצמי שאתה תגיד לי שהוא צריך ללכת איתה לאט לאט אבל היא ממש לא רואה את עצמה דתיה, אני לא מבינה איך עד כדי כך הוא מוכן לוותר על האהבה שהייתה לו 4 שנים ולא לנסות לבוא לקראתה ולנסות להבין גם אותה הוא מתנהג סליחה על המילה כמו אגואיסט, אני מבינה שהוא רוצה להתחזק עוד ועוד אבל מה שלא מובן לי למה בצורה קיצונית עד כדי כך שאפילו על חיבוק ממנה הוא מוותר...???
אשמח אם תעזרו לי במתן תשובות במהרה זה דיי דחוף!!!
תשובה
בעזה"י
שלום,
אין תשובה מהירה וקלה לצערי.
אמונה של אדם היא בראש ובראשונה הנפש שלו, היא מי שהוא.
אדם שמתחזק או חוזר בתשובה- זה צריך לבא מבפנים מנקודה של אמת.
לכן- אם הבחור אכן מתחזק וחוזר בתשובה, יש להבין שזוהי האישיות שלו ואורח החיים שהוא בוחר בו ואין זה הוגן לדרוש ממנו להתפשר על כך.
מאידך- זה עובד גם לכיוון השני...
ראש הישיבה שלנו תמיד אומר שאי אפשר "להחזיר אדם בתשובה" כלומר לכפות עליו להיות מאמין ואוהב תורה ומצוות- זה צריך לבא מתוכו.
התוצאה היא שיש פער בינו לבינה...
השאלה הגדולה: האם הפער הזה ניתן לגישור???
דרכם של חוזרים בתשובה שנעים לקיצוניות השנייה. הם מחמירים יותר, דורשים יותר מהסביבה ומעצמם ולעיתים השינויים חדים וקיצוניים מאד.
(לצערי זה מגיע לעיתים לפגיעה בדרך ארץ, לפגיעה בסביבה ובאנשים אחרים- זה חבל ובוודאי פסול...)
לבחור- כן היה טוב אם היה מתקדם לאט ומברר מה הוא רוצה. מי "שרץ" מהר מדי למעלה עלול ליפול...
לבחורה- עליה לברר שני דברים: ראשית, מה היא עצמה רוצה? האם היא חושבת או שוקלת לחזור בתשובה בקצב שלה ובמקום שלה? (ולא בשביל הבחור- אלא מתוך עצמה...) האם היא מוכנה לוותר על אורח החיים העצמאי שלה לטובתו (אני ממליץ נגד- זה לרוב לא נגמר בטוב).
כלומר מה האיזון שהיא מוכנה לעשות בין הבחירות שלה בחייה לבין ויתורים למענו- עד כמה היא מוכנה לוותר?
שנית, כדאי להתייעץ גם אם הרב שלו וגם אם רב אחר...
ולקחת בחשבון -אם אכן הפער הוא בלתי ניתן לגישור, יש לשקול את האפשרות של הליכה כל אחד לדרכו, עם כל הכאב והצער שבדבר ולא להכנס יותר עמוק למערכת יחסים שעלולה להגמר בפיצוץ...
הרבה הצלחה וברכה
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם