שאלה
שלום לרב ותודה
יש לי אשה בעלת יתרונות רבים שלא קשה להיות בעל עין טובה ביחס כלפיה
אבל...
לצערי אני מעליב ומבקר אותה בלי סוף. למה?
אני חש פשוט תסכול מהנישואין איתה (שנה וחצי) כמובן שיש לה חסרונות אבל לא זו הנקודה אלה שפשוט היא אינה מוצאת חן בעני.
זה לא ענין של הסתכלות בעין טובה וכד' ולחפש מחדש את מציאת החן שהיתה וכד' לעורר שוב את האהבה. הנקודה שגם כשהמצב והיחסים ביננו היו טובים תמיד חשתי שבאמת, בתכלס אני לא רוצה אותה. למה התחתנו!? שאלה טובה שקשורה הרבה לכך שקיבלתי "עזרה" ו"יעוץ" שאומנם אני בסוף בחרתי אבל ממש מתחרט על כך.
אני בכל לא רוצה אשה כזו וסיגנון האופי שלה והתכונות שלה.
היא לא רעה, היא פשוט לא מענינת אותי וכל מפגש ביננו מתסכל ומעצבן וממלא בעצב שנתקעתי וטעיתי ב"החלטת חיי".
כל פעם אנחנו עושים "שולם" ותוך זמן קצר אני מתמלא פשוט תיסכול ועצב שמתפרץ בביקורת ויחס מגעיל אליה.
יש לרב כיוון חשיבה עבורי?
אנחנו בלי ילדים בנתיים, זה חלון הזדמנות לגרושין?
בתודה וסליחה על הגועל ששאלה כזו מעוררת
מצפה לתשובה מאירה
תשובה
שלום
אתה לא מעורר גועל, אלא כנות.
עליך לחשוב ברצינות עם עצמך מניין מגיעה התחושה הזו. לפעמים היא מגיעה מגאווה ומאגו מנופח. אתה חושב שאתה אדם אציל, חכם, ישר, טוב, יפה, ואשתך היא חסרה. זו תכונה מצויה מאד אצל גברים, ובייחוד אצל גברים חכמים. כמובן זו תכונה מטופשת ושלילית, המגיעה מחוסר בטחון עצמי וממרחק מעולם המוסר הפנימי.
אם זה המצב, עליך להגדיר אותו בראשך כיצר הרע, ולהלחם בו בתבונה ע"י קריאת אגרת הרמב"ן בכל יום בעיון, שיחה קבועה עם ת"ח בענייני מוסר ובעיקר בספר אורחות צדיקים. אם זה המצב, לא היא הבעיה אלא אתה, ולכן לא גירושין הם הפתרון אלא העמקה באשיותך.
אולם אם אתה אדם לא גאוותן, ואינך מצליח להתמודד עם הרתיעה מאשתך, אני מציע לך לפנות לייעוץ אישי, שם תוכל להבין יותר את עצמך ואולי גם להגיע לשורש העניין.
אם הרתיעה היא ביסודה מינית, פנו יחד או לחוד לסקסולוג דתי, והוא יסייע.
אם ניסית הכל במשך זמן, ואתה סבור שקרוב לודאי לא תצליח לחיות לידה בנחת ושאתה מאמלל אותה בכעסך, פנה לכיוון גירושין.
בהצלחה