שאלה
אני בכיתה י"ב(שמיניסטית) ושנה הבאה בעז"ה אני רוצה ללכת לשירות לאומי במוסד לחינוך מיוחד.
המשפחה שלי מגוונת אבא שלי הוא דתי לאומי אמא שלי דתית חרדית כך שכל אחד מהאחים הוא משהו אחר .(יש לי אחות חרדית אח דתי וכו)
הבעיה שלי היא שאמא שלי לא מוכנה לזה שאני ילך לשירות לאומי. חשוב לי לציין שיש לי אחות שבעבר עשתה שירות לאומי וגם אז אמא שלי לא הסכימה. ועד היום הם לא בקשר טוב.
לפני כמה זמן הודיעו לי שהתקבלתי למקום שמאוד רציתי להתקבל אליו וסגרתי איתם שירות לפני שלא יישאר לי מקום.
כשהודעתי לה היא אמרה שאני מסכנה ואני עושה טעות.ואז היא נראתה לי עצובה ומבואסת. מאז שהודעתי לה אני מרגישה שהקשר שלנו הוא לא טוב כי היא כועסת עלי.
כבר קרה לי בעבר שהיא אמרה לי שאני עושה טעות ועשיתי את זה ובסוף גיליתי שהיא צדקה.
חלק מתפקידי במקום השירות שסגרתי איתו זה להישאר שבת כל חודש וחצי(אני בעקרון אמורה לגור בבית) ואני לא יודעת איך היא תגיב על זה. העבודה שם מאוד קשה ואני חוששת שבגלל שיהיה לי קשה וגם בגלל שאמא שלי לא מסכימה לזה אני יעזוב את השירות.
האם זה לא כיבוד הורים שאני עושה משהו שאמא שלי לא מסכימה?? אני לא יודעת מה להחליט לעשות ואני כבר סגרתי מקום שירות?
אם אפשר לעזור לי אני מאוד אשמח תודה מראש.........
תשובה
השאלה שאת מעלה משותפת לכל כך הרבה אנשים, והכאב שבה גדול.
א. אין חובה ללכת או לא ללכת לשירות לאומי בשל כיבוד הורים.
יש גדרים למצוות כיבוד הורים. אין חובה להחליט על מקום מגורים/שירות כזה או אחר/מקום עבודה/עם מי להתחתן וכיוצ"ב רק כי ההורים רוצים.
מאידך אם אפשר למלא רצונכם ורצונם מה טוב.
גם אם עושים דבר שאינו ברצון ההורה צריך לעשות זאת מתוך רגישות להורה וגילוי דעתכם כי אין בהליכתכם בדרך זאת משום זילזול בכבודו ח"ו.
ההחלטה שלך צריכה להיות בסופו של דבר נחושה לכאן או לשם. מחד אם את הולכת לשירות את חייבת לדעת שאת לא עוזבת באמצע.
וכמו כן, את צריכה לחוש שאהבתך ויחסך לאימך לא יפגע כהוא זה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם