זה בסדר להתאפר?

שבוע טוב.
קבלי סיפור מהחיים:
שבוע שעבר הלכתי לחפש בגד לחגים,
כן אני יודעת שטיפהל´ה מוקדם, אבל עוד מעט לא ממש יהיה לי זמן אז החלטתי לנצל הזדמנויות -
של יום פנוי, כבר הייתי בירושלים, וחברה שהצטרפה אליי, כדי לסמן עוד וי ביומן.
הלכנו לנו והגענו לחנות שאני מאד אוהבת,
נכנסנו, הסתכלנו, וכמובן שהתלבשה עלינו מוכרת בניסיון להלביש אותנו.
לשבחה יאמר שהיא תוך 30 שניות קלטה את הסגנון (או שסתם הלך לה קלף...).
היא שלפה שמלה ואמרה לי קחי תמדדי,
והוסיפה בחיוך ששמור למוכרות בלבד: ´הגעת בדיוק בזמן, האחרונה שנשארה ובדיוק במידה שלך´.
התלבטתי: מצד אחד הגיזרה באמת יפה, הצבעים להיט, עם לייקרה מתחת זה צנוע,
ועם תחתית של ´מקימי´ זה גם מספיק ארוך בשבילי,
אז למה לא?
היה שם משהו בגיזרה שלא הסתדר לי עם עצמי,
אמרתי לה: ´לא תודה, אבל לא נראה לי´.
והיא שאלה: למה? מה הבעיה?
ובעיניים שלה קראתי: תגידי, מה את אהבלה? יש לך פה שמלה להיט בסייל מטורף, האחרונה במידה שלך, נראה גם שאת אוהבת אותה, ואת לא לוקחת?!?
לה אמרתי ´סתם, זה לא אני´, אבל לך אני רוצה לספר את הסיבה האמיתית,
שמלה מדהימה ואהבלה ברמות מי שלא קונה, אבל מה? לא מספיק צנועה בשבילי,
אבל למה? אם אפשר ללבוש לייקרה 3/4 מתחת וחצאית גם, אז למה לא צנוע?
אלא שבאותו יום היכתה בי שוב ההכרה עד כמה צניעות היא עניין שמעבר לסנטימטרים.
לפני שנמשיך בא לך על הפעלה קטנה?
כנסי לקישור הבא http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=4409 ואחר כך נפטפט קצת עליו,
הולך, רץ, מדלג?
יופי, אני בהפסקת קפה.

חזרנו? מעולה!
מה משותף למאמר של הח"כ אורבך, לסיפור שלי ולשאלה שלך?
שנכון שיש גדרי צניעות מפורשים בהלכה ועליהם אין לנו ויכוח,
שתינו מסכימות וגם החברות שלך שטייץ וגופיה זה לא בסדר.
השאלה מתחילה כשמתעסקים בדברים ששייכים לתחום של האפור.
מה קורה במקרה שבהלכה אין לו התייחסות מפורשת אבל לנו הוא נראה לא צנוע.
יודעת בכלל מאיפה הגיע הצמד מילים ´לא צנוע´?
גם אני לא ידעתי, עד ששמעתי מישהי שהסבירה שבזמן שבית המקדש היה קיים
אם ילד קטן היה מזיז את הפרוכת של קודש הקודשים, היו אומרים לו:
´פסססט.. תחזיר, תחזיר, זה לא צנוע´.
מה לא צנוע? הלווו, זה קודש הקודשים!
אז לא צנוע זה לא לא יפה, אלא קדוש, לא ראוי שכל העולם ואשתו יראו את זה.
צניעות זאת מידה בנפש, מידה שאחת הנגזרות שלה היא גם בלבוש החיצוני שלנו.
אפשר ללכת הכי צנוע בעולם מבחינת סנטימטרים ולשמור על כל מה שכתוב בהלכה,
אבל עדיין לא להיות צנועה, כי חוסר צניעות הוא גם מה שמושך תשומת לב שלא במקומה.
המטרה של הצניעות היא לרומם אותנו לגלות את העוצמה הפנימית שבחיים, את הקדושה,
ומתוך היסוד הרוחני הזה מתרוממים גם הצדדים החומריים שבנו.
אז אם צניעות היא עוצמה שבאה מהנפש אז מתבטאות בה גם כל מיני נטיות נפש שלנו,
לכן גם ההיא הסטייליסטית עולם מרח´ רבי עקיבא וגם ההיא הדוסית הזנוחית זוכות לביקורת של אורבך.

שאלת מה אני חושבת, אז כמה דברים:
נתחיל מהשורה התחתונה: איפור זה לא דבר רע ולא לא צנוע.
להיות צנועה ממש לא אומר ללבוש שקים כי למשוך תשומת לב גם אם היא שלילית
ולגרום לסוג של חילול השם שככה בת שלו נראית זה לא יותר טוב.
לא יודעת למה חברות שלך בדיוק התכוונו כשהן אמרו שצניעות היא דבר גבולי,
בעיניי היא ממש לא דבר גבולי, אבל כמו שאמרת אנחנו צריכות להיות מספיק חכמות מה לא צנוע,
גם אם זה לא כתוב בפירוש בהלכה (אולי בגלל זה זכינו בבינה יתירה?!).
בהלכה לא כתוב שאסור לצבוע את השיער בסגול זרחני כמו שכתוב על אורך שרוול,
אבל עדיין זה לא צנוע, כי זה מושך תשומת לב.
יש יותר מעניין שאנחנו נרגיש טוב עם איך שאנחנו נראות ועם מה שאנחנו עושות גם אם זה צניעות,
ולפעמים זה עניין של הרגשה אישית (ואני [ממש לא] מדברת על מה שהוא הלכה ברורה!),
יש לי חברות שבחיים לא היו לובשות כמה מהבגדים שלי,
לא כי זה לא צנוע אלא כי להם זה לא מרגיש הם ו´לא צנוע´ בשבילן,
כמו שאני לא קניתי את השמלה ההיא שמן הסתם היא חלק מהקולקציה של לא מעט דוסיות כי לי ולנפש שלי היא לא מתאימה.
שימי לב שאני לא מדברת כאן על טעם אלא על משהו קצת אחר.
צריך רק לשים לב שאנחנו לא מוזנחות,
אני ממש לא אומרת שאם את לא מתאפרת את מוזנחת ולא צנועה,
והרי לך גילוי נאות גם אני כמעט ולא מתאפרת,
ויעידו על כך הצלליות הכמעט חדשות שזרוקות לי אי שם בארון.
איפור יכול להיות לא צנוע אם הוא צעקני ברמות שהמסקרה והגלוס קורצים גם לכל מי שלא עומד לידך יותר מחמש שניות,
אבל אם הוא עדין ובטוב טעם לדעתי אין בזה שום בעיה. להפך.
בקיצור את יכולה להתאפר ואת יכולה גם לא, ועדיין תהיי לגמרי בסדר עם הקב"ה וההלכה,
רק קחי בחשבון את הקונטקסט הכללי של הדברים שמצד אחד את לא מוזנחת,
ומהכיוון השני שאת גם לא צועקת לכולם:
´הי אני כאן! מה איתכם? ראיתם כבר את העיפרון החדש עם הנצנצים שקניתי אתמול ביום לייף סטייל?´.

ונעבור לדבר קצת על הצבא, שר"ל ושאר ירקות.
חשבת פעם מה המטרה שלך בזה שאת הולכת לעשות שרות לאומי?
או מה המטרה לדעתך בשרות צבאי?
נראה לי שבחורה רצינית וחושבת שכמותך,
לא הולכת להשקיע שנה מזמנה הפרטי סתם בשביל הפאן,
אלא מן הסתם יושב כאן משהו יותר רציני.
את הולכת להשקיע שנה כי את רוצה לתרום לעם ישראל, ולא כדי שכל הסביבה תאמר:
´בואנ´ה שפיצית על מסתובבת לנו פה בין הרגליים, וואי וואי, שמעתם איזה ג´וב עצבני היא תפסה עכשיו...´
כי לתרום זה כל החיים.
נכון שעכשיו מדובר בשנה/שנתיים שאת קונה בנפש שלך את מידת הנתינה באופן אינטנסיבי.
אבל השאיפה היא להיות אנשים של הכלל ולתרום לעם ישראל לא רק עד גיל 20
לסמן וי שסיימנו עוד משהו ברשימת המטלות של החיים ואז להתחיל לחיות את החיים האמיתיים,
אלא להיות אנשים של כלל עד 120!
צריך לקחת בחשבון שתרומה לעם ישראל, כוללת גם איך את והאישיות שלך יראו.
לא צריך בשם ה´להתחשל´, למתוח גבולות, ולשחק בהישרדות.
או כמו שאמר אדם חכם אחד- ´החוכמה לעמוד בניסיון, היא לא לבוא לידי ניסיון´.
תחשבי על זה שלבחור את המקום שבו מתנדבים ככה שהוא יתאים לנפש,
זה לא איזושהי אקסטרה או בונוס, אלא בילט אין בנתינה!
מהסיבה הפשוטה, שכאשר בנאדם מרגיש טוב עם עצמו מבפנים, הוא פנוי כולו לעשייה.
ככה שהתרומה שלו היא הרבה יותר איכותית, ובין המורווחים יש כמובן גם את עם ישראל.

נכון. ישנם כל מיני סידורים שעוזרים לבת דתייה לשרת בצבא,
אבל לא חסרים מקרים שרצים ומתארים מצבים שמקשים על שמירת אורח חיים דתי בצבא.
את יכולה ללכת עם חצאית ושתהיה את אלומה שתדאג לך,
או את הרבנית של צהלי שתתקשר לשאול מה נשמע,
אבל ישנם בעיות שלא יפתרו, לדוג´ ההמצאות במקום מעורב בחברת בנים,
ובכללי שזו מערכת שברובה מנוהלת בידי גברים.
מעבר לכך שההמצאות בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות יכולה להשפיע מאד על האדם שמטבעו הוא יצור חברתי.
ובכלל העסק עוד יותר מסתבך אם תוסיפי לזה שמדובר גם במסגרת קשוחה ותובענית שאי אפשר לקום בבוקר ולהחליט ´קאט. היה נחמד אבל לא מתאים לי יותר´, ואז לקחת את הקיטבג להגיד יפה שלום לש"ג ולחזור הביתה לאבאל´ה ואמאל´ה.

יודעת מה, יכול להיות שמבחינה טכנית בת דתייה יכולה להסתדר בצבא,
אבל זה המקום להעלות נקודה חשובה נוספת:
המסגרת הצבאית עם הכללים הנוקשים, המשמעת, ואופי הפעילות שבצבא, לא מתאימים לנפש של האישה.
זוכרת שאני גם בת, אז מה שאני אומרת זה ממש לא בקטע השוביניסטי אלא האמיתי.
נשים וגברים שונים אחד מהשני, ובין שאר ההבדלים יש להם גם נפש שונה.
ככה שנשק, לשכב במארבים, לפוצץ רימונים ולרדוף אחרי מוחמד המבוקש אלו דברים שמחספסים את הנפש
ופוגמים בעדינות הטבעית והמיוחדת שבילט אין בנשמה שלנו כנשים.

תחשבי שבזה שאת לא הולכת לצבא כי מה-זה-לא-בא-לך להכניס את עצמך למצבים שרק ישרטו לך את הנשמה. אז זה לא פחות לתרום לעם ישראל!
ועד כמה שבמשקפיים של היום זה לא נראה תרומה מי יודע מה נחשבת,
כזו שרואים את התוצאות שלה כאן ועכשיו, זו תרומה א ד י ר ה.
כי תכל´ס בחיים שלנו אנחנו לא עושים דברים רק לכאן ועכשיו,
ובמילים פשוטות זאת פשוט השקעה לטווח רחוק.
צריך לזכור שעם ישראל צריך אותנו לא רק מההיבט הביטחוני,
וחוץ מלהכין קפה לאיזה מג"ד כדי שהוא יהיה מספיק ערני כדי לתכנן פעילות מבצעית על הצד הטוב ביותר,
יש עוד כל מיני קבוצות שמרכיבות את עם ישראל וזקוקות לך,
שאם את תהיי שם או לא, זה בטוח לא יראה אותו דבר.
מה עם הילדים של החינוך המיוחד? מה עם הנוער? מה עם הילדים ביסודי?
לא צריכים אותך ושכמותך?
תנסי להיזכר בבת שירות שהייתה לך משמעותית ותגידי כבר את.

דבר אחרון (מבטיחה;)..) ואולי זה גם החלק הכי חשוב בתשובה הזאת:
קחי את המשפט שכתבת ´הייתי בטוחה שאני בסדר´, תשני רק את ´הייתי´ ל´אני´,
עכשיו תעשי לו גזור ושמור ותגידי אותו לעצמך נון-סטופ.
כי אומנם דיברנו כאן גם על צניעות וגם על צבא,
לכאורה שתי נקודות שאפשר לשחק ביניהן ´לך-תמצא-ת´קשר´,
אבל בשתיהן הבעיה שלך הייתה שאת חושבת שאת בסדר בעוד הסביבה משדרת לך שאולי לא.
נראה לי שברגע שתהיי שלמה עם עצמך,
פחות יטריד אותך מה כל העולם ואשתו אומרים מסביבך על כל מה שאת עושה ולא עושה.
תסמכי על עצמך ותאמיני לי שבהחלט נראה שיש לך גם על מה.

כל הטוב שיש.
רינת
rintz3@gmail.com