שאלה
מדוע אומרים וידוי לפני מפסקת של יוהכ"פ? והרי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה מבלי שמכריזים על כך מלמטה...ומפחד שמא יחנק באמצע הארוחה? זהו אינו מצב מסוכן שבו מידת הדין מצויה והדבר נראה לי תמוה...
תשובה
שלום וברכה.
שאלתך מתחלקת לשתיים:
משמעות מאמר חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו..." וטעם הקדמת וידוי של יוכ"פ למנחה של ערב יוכ"פ.
שאלתך הראשונה היא בעצם השאלה העקרונית של היחס בין הבחירה החופשית שלנו לבין הגזירה מלמעלה. כבר הקדים אותנו הרמב"ם ואמר שהבחירה החופשית היא יסוד גדול ביהדות. בלעדיה כמעט שאי אפשר לדבר על צדק, על שכר ועונש ועל מוסריות אנושית. יום כיפור, יום הוידוי האישי הוא בעיני אחד השיאים הגדולים ביותר של לקיחת אחריות על מעשינו. לא תולים את חולשותינו באחר, לא מטילים את האשמה על כוח עליון כלשהו, הורים, משפחה, חברה, או ה'. לוקחים אחריות. למעשה לקיחת אחריות היא שם המשחק של היהדות. התורה מלמדת אותנו לפעול, להיות אכפתיים, ליזום - לא להשליך על אחרים. כל התנ"ך כולו מלא בדמויות נפלאות, טהורות - שלקחו אחריות.
לשאלתך השנייה: הטעם שכתוב בפוסקים הוא (טור אורח חיים, סימן תרז סעיף א): שמא תיטרף דעתו עליו מחמת הסעודה שלא יוכל להתוודות אחר כך. על פי הסברי הראשונים שם נראה שמדובר בשכרות, כי סעודת ערב יום כיפור היא סעודה שמחה, ונהגו לשתות בה יין. כלומר מחשש (אולי רחוק) שמא ישתכר אדם בסעודה המפסקת - הוא מתוודה כבר לפניה - במנחה. אם נסתכל כיצד אנו מתנהגים לפני אירוע חשוב בחיים נראה שאנו הופכים לעיתים ליותר חששניים. כשמשהו חשוב לנו מאד אנו ננסה לאבטח אותו בכמה שיותר עוגני בטיחות. לפני מבחן גדול אנשים לוקחים איתם כמה עטים, שמא אחד יתקלקל, והשני ייגמר, והשלישי לא יהיה נוח לכתיבה המרובה. לפני טיסה לחו"ל בודקים כמה וכמה פעמים אם שמנו הכל במזוודות ולא שכחנו כלום. לפני ראיון חשוב משננים את כל מה שרצינו להגיד. לפני יום כיפור, יום הדין, יום העמידה האישית שלנו לפני ה', פעם בשנה, היום הנורא - אנו ליתר ביטחון - מתוודים כבר בערב יום כיפור.
בתפילה שנזכה לקחת אחריות על מעשינו ושייתקבלו כל תפילותינו ברצון,
יגאל ללום, ישיבת הר ברכה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם