וזאת התורה הצבעה בזרת

שנה טובה ושלום רב,

אתחיל בעיקר ההלכה:
המנהג מוזכר במסכת סופרים: "ואחר כך מגביה את התורה למעלה...מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל."
ואכן, [העיקר הוא לכרוע בעת ההגבהה], כפי שכתב בשולחן ערוך (או"ח קלד ב) "שמצווה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע, ולומר וזאת התורה...".

אמשיך במנהג להצביע בזרת:
שני טעמים לבר (שלא נכתבו בהלכה בפירוש.
א. נאמר בגמרא במנחות (כט.) "שלושה דברים שנאמר בהם (בתורה) "זה", (הכוונה ש)הראה הקב"ה למשה באצבע.... ואלו הם? מנורה, ראש חודש ושרצים", לכן מכיוון שאומרים "וזאת התורה..." נהגו להראות באצבע.
ב. ההצבעה היא ביטוי של חיבה גדולה יותר ובזה אנו מראים את חיבתנו לתורה.

המנהג דווקא בזרת:
כת' הרה"ג אליעזר מלמד שליט"א שהיא האצבע הקטנה, לבטא נגיעה עדינה של כבוד שיש לנו כלפי התורה.

מנהגים נוספים:
יש נוהגים לנשק הציצית, שהיא מזכירה את כל מצוות התורה.
בספר "יסוד ושורש העבודה" מובא בשם האר"י, שבעת הגבהת התורה יש לכל אחד להשתדל להתבונן באותיות התורה עד שיוכל לראות מה שכתוב שם, ובזאת ימשך אליו שפע רב.
ה"בן איש חי" כותב שישתדל אדם לחפש בעיניו מילה אחת בתורה, במקום שקוראים, שמתחילה באות שמתחיל בה שמו, ויאמר באותה שעה את הפסוקים: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". ומבאר הרה"ג דוד חי הכהן שליט"א בספרו "במעמד השחר", בזאת יתחזק מאד קשרו המיוחד אל התורה, ואל חיי הנצח המצויים בה. גם יתכוון באמירתו שגם הוא, בן קהילת יעקב, מתכונן כעת לקבל אותה תורה שקיבל משה רבנו למוסרה לישראל, ולהורישה לדור הבא אחריו.

בברכת הצלחה וכל טוב שפע אורה וברכה הנשפע מן התורה,
שלמה,
shlomo@makshivim.org.il