שאלה
שלום כבוד הרב.
ישנם כמה דיני איסור על שתיית יין. יין נסך- שהשתמשו בו לע"ז.איסור של שתיית יין,לא מבושל (אני לא כ"כ זוכרת איך מכונה האיסור הזה) אותו גויים פתחו, שמקור האיסור,כפי שנודע לי,הוא איסור בשביל שלא נגיע ל"נישואי תערובת". משהו בסיגנון:בישול גויים. עד כאן הכל ברור, אבל נודע לי שיש עניין שיהודי המחלל שבת בפרהסיה- יש לו אותו עניין של "פתיחת היין" וכיו"ב.
הבנתי שזה פחות חמור, ויש הקלות משום "תינוק שנשבה", וכו'.. אבל בכל זאת, לא ברור לי איך זה ייתכן בכלל שיגיעו לזה. מה העניין?? התחילו לפסוק בנוגע ליין דווקא, מפני ישיבה משותפת שעלולה חלילה להביא לנישואי תערובת,התרכזו באובייקט: גוי. ואז נראה שעשו הקבלה לחילוני. זה כמובן לא מפני נישואי תערובת, אז נראה שכאילו חיפשו לו איזה "קטע אסור"-שאפשר "להדביק" לו. הקטע ש"הדביקו" לו זה חילול שבת, כי זו מצווה חשובה, ואחד מיסודי היהדות, ומעיד על קבלת מלכות השם, וכו', אבל מה העניין והקשר בין זה ליין??? איך בכלל יכול להיות שמישהו יכול להעלות את זה על דל שפתיו?? גדול ככל שיהיה עם כל הכבוד שארכוש לו.. אני באמת לא מבינה את החשיבה הזאת, כי גם מעל הכל מרחף העניין של אחדות ישראל, ו"לא תגזורו"- מתורתו של הרב קוק, וחוסר רצון להגדרות כה גבוהות בין דתיים לחילונים, בכדי לא ליצור גדר כל כך גבוהה, מתוך ההבנה שאנחנו "עם" לפני "פריטים", וברגע שיהיו הגדרות וגדרות כ"כ גבוהות נאבד הזדמנות לאיחוד וצעידה משותפת מתוך התודעה המשותפת שלנו כעם בעל שאיפה וחזון משותף..
בכל פעם שאני שואלת את השאלה(פעמיים), אני מקבלת תשובה שיש מקלים וכו', אבל בכל זאת, אני לא מבינה איך זה שתוכל להיות פסיקה כ"כ טכנית (כך היא מובנת לי לפחות..) בלי התייחסות וזיקה לפן כל כך מהותי בחיינו..?-פסיקה מתוך כללים והקשים בלי הרמת מבט למגמה, בלי הסתכלות קצרה לתודעה שצריכה לשאת אותך.. אני מקווה שאני מספיק ברורה (בגדול: התייחסות קטנה לפרטים בלי זיקה ל"מטרה" שלהם כביכול..), השאלה מציקה לי גם בקיום הלכות נוספות מתוך חשש לטעויות נוספות שקיימות מתוך חוסר הסתכלות נכונה. אשמח לקבל תשובה בהקדם, ומחילה מראש. הזמן רק מחריף את גישתי בנידון.
תשובה
א.ההנחה כאילו הטעם היחידי של איסור מגע נוכרי ביין הוא בגלל הרצון להתרחק ולהימנע מתערובת נשואים – הנחה זו אינה מדויקת, כי בהחלט קיים טעם נוסף והוא, המרחק שאנו רוצים להימנע מלהיכשל, אפילו חשש רחוק, ביין שנתנסך לעבודה זרה (כך מבואר בטור יו"ד)
ב.כשחז"ל בשעתם אסרו מגע עם יין של מחלל שבת, על רגע מציאות דורם, המצב היה שונה בתכלית מהמציאות בדורנו. בימנו גם אדם שמחלל שבת בפרהסיא במזיד, אין בזה שום משמעות מהמשמעויות החמורות של רצון או לכל הפחות עשיית מעשים שמשמעותם התנתקות מעצם העם, התחברות למהלך של עובדי ע"ז וכדו'. ברם בזמן חז"ל לא כך היו פני הדברים.
ההשוואה של מחלל שבת לעובד ע"ז אינה רק הבנה רוחנית גרידא (כפי שמופיע בטור בתחילת הלכות שבת), אלא אדם כזה באמת מצא את עצמו מנותק מעם ישראל וממילא מתחבר למציאות אחרת של אומה שעבודה זרה הוא דבר שקיים אצלה, מציאת כפירה או אתיאיזם וכדו', היא מציאות שיש אומנם שהתייחסו אליה, באופן ציבורי היא לא הייתה קיימת אז. היא מציאות של הדורות המאוחרים.
נמצא שאדם שחילל שבת במזיד, הוא בעצם חלק אורגני מאותה מציאות שחז"ל גזרו עליה , גם אם לא בהכרח שקיים חשש מעשי שאכן הוא מנסך לע"ז, ובפרט שכלל לא ברור שזה לא מקרה. וגם אם לפוסקים מסוימים, הדין תקף גם בהקשרים חד פעמיים, מכל מקום אין לחלק, החוק חייב לומר דברים החלטיים וברורים,, מה שבא לידי ביטוי במשפט שטבעו חז"ל "לא פלוג רבנן" = (לא חלקו רבנים). ועל כל פנים אין כאן תוספת תקנה אלא זהו חלק מעצם התקנה.
ג.אלא שבנושא כאן צריך לבוא מנקודת אחרת, והיא, האם כיון שמציאות חז"ל ומציאות דורנו שונה לחלוטין, נמצא שחז"ל לא גזרו כלל במציאות כזו, וכפי שאכן נאמרו סברות כאלו בדבר רבותינו הפוסקים ( תוס' ע"ז דף נ"ג ע"ב), או שנאמר שחובה עלינו להסתכל בהיבט המשפטי, שחז"ל גזרו על המחלל שבת. ואומנם בדורנו בטל הטעם, אבל הכלל קובע שגם אם בטל הטעם – לא בטלה התקנה. ברגע שנחקק חוק, רק המחוקק רשאי לבטלו (גם בחוק הכללי הדברים פועלים כך, ופעמים רבות כשדיברתי עם לומדי משפטים, דברי הסברי נכנסו ונקלטו באוזניהם יותר ויותר. אי אאפשר להתעלם מהמציאות שהמוסר הוא ערך יסודי, אבל בארגון החיים המעשיים הכל חייב להתפרק בחוק).
ד.נכון שאם היה לנו סנהדרין, אז כאשר היינו מגלים שבטל הטעם, היו באים סנהדרין ומבטלים התקנה ( שאינה מתבטלת מאליה אבל מתבטלת ע"י המחוקק עצמו, במקרה זה הסנהדרין). ברם לצערנו אנו במציאות של דיעבד. ודאי היה ראוי לתקן הדבר, אבל זה לא מציאותי. הפילוגים הקיימים גם בין חלקים שההבדלים ביניהם לא ברורים, גורמים שכל תיקון מסוג כזה, רק יוסיף פילוג וקלקול של הקיים. במקרה הטוב נרויח רווחים פרטיים מסוימים חשובים ככל שיהיו, אך נפסיד דברים כללים יותר.
ה.אלא שבהקשר זה אור לרגלנו דברי הרב קוק זצ"ל, שביאר באיגרותיו, שכל אותם מציאויות הלכתיות של דיעבד, אי אפשרות לעשות דברים הנצרכים (ונראה שאותי הדבר ביחס לעשיית דברים הנצרכים לא בכלים הראשיים, אלא בכלים עוקפים), כל זה רק מבחינתנו, אבל מבחינת האמת הם אות על רצון ה'. כך שגם אם אין לי סמכות לבטל דברים אלו, וטכנית אני משתמש בדברים כגון הגדרת "תינוק שנשבה" ומבאר שחז"ל הרי אסרו מגע של מחלל שבת במזיד ודם זה אינו בהגדרת "מזיד", לא במקרה כזה אסרו, ומצביע על העובדה שרוב היינות מפוסטרים, ולרוב הפוסקים דינם כמבושל שחז"ל לא גזרו על כך- כל זה רק כדי שיהיה לי את הכלי החוקי- משפט י להתיר. אבל עצם העובדה שקיים כלי כזה- הוא עצמו מצביע על הערך העומד מאחורי הדברים, שאין כאן שום רצון ומשמעות של ניתוק. יתר על כן, גם אצל הפוסקים המחמירים, יסודם בהתאם למתבאר לעיל, שאין לשיטתם ביסוס הלכתי להתיר בימינו גזירות חז"ל. אבל אין להסיק מזה לגדרי יתר אותם פוסקים עצמם בהקשרים שהדיון אינו הלכתי נקודתי, אלא בהלכות שבמהות משמעותם גדר היחס והקרבה הם עצמם משתמשים באותם גדרי הלכה של לימוד זכות ושל קירוב ולא ריחוק, והאמת והשלום אהבו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם