התמודדות עם קשיים של פיגוע

ב"ה


ברכה ושלום.


אני ממש מבין לליבך , אין ספק שהתמודדות עם פיגוע היא קשה ,ויותר מכך שחברה נהרגה וחברות אחרות נפגעו , קשה הדבר שבעתיים , ומעורר שאלות ותהיות , אולם לפני שלב של התשובות והתיחסות למה שקרה נדמה לי שעלייך לחזק ולהתחזק , דווקא מפני שיש לך את הכוחות והידע והיכולת להיות חזקה ומובילה , בתחום הדתי והרוחני , הרי אנחנו יודעים שעיקר האדם היא[ ה נ ש מ ה ,] וכשאדם מת ח"ו והגוף נקבר , הנשמה חיה פועלת מרגישה שומעת ומבינה , אלא שהנשמה חסרה דבר אחד והיא האפשרות המעשית לקיים מצוות ולעשות מעשים בעולם .

אנו חיים בארץ כאן ועכשיו היחידיים שמסוגלים , לעשות ולקיים מצוות ומעשים טובים , וכך אומרת המשנה בפרקי אבות : " יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה ." נדמה לי שזכות וחובה נפלו בחלקיך דווקא לחזור לעצמך להתחזק בלימודים , ובקיום מצוות וזאת למען ולזכות את נשמתה של חברך שנהרגה , אגב קדיש אומרים הקרובים והקדיש פרושו שיר תודה , להלל לבורא ( בעצם במקום הנפטר ) . הלימוד והמעשים הטובים שלך שאת עושה יעלו לרצון ולזכות החברה שאיננה איתנו ולרפואת שאר החולים והפצועים . וכל זמן שבא לך לבכות פשוט תקראי תהילים , תדברי עם ריבונו של עולם דרך התהילים או לימוד אחר וכל זמן שאת מתלבטת עם עצמך בקיום מצוות תתחזקי . ותרדפי אחר המצווה לעשותה בשלמות ובנועם , כי היא היא התשובה להתמודדות הקשה עם הקשיים .

**אל תיהי כמו חוף שנחל עזבו עם לב שבור...
כמו בשיר של נתן יונתן:
***************************



חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב.
יש במקומות שלנו נחלי אכזב,
ראיתי פעם חוף
שעזבו הנחל ושכחו
והוא נשאר עם לב שבור של אבנים וחול.
גם האדם יכול
שישאר נטוש ובלי כחות
כמו החוף.

אף הצדפים
כמו שחפים או כחופיפם,
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שיהיה,
ורק הים
שר שמה את שיריו.

כך בין צדפי לבו של האדם שרים לו נעוריו.



בברכה,




עוזיאל



.