שאלה
שלום כבוד הרב
קראתי את תשובתך בנושא על אדם שהתאבד .רציתי להודות לך על תשובתך .אני לא רוצה להשמע מציק אבל רציתי לשאול .אתה אמרת שבאמת נכון לחוש עצבות אבל אחר כך להתעודד ואני שואל מה זה להתעודד האם להמשיך בשגרה הרגילה? ומה לעשות אם פתאום חוזרת לה מחשבה על האדם הזה? האם ניתן לומר משהו כשהמחשבה חוזרת כדי לעודד עצמי? או פשוט לתת לה לחלוף? האם כדאי לומר שהאדם נמצא כעת במקום טוב ואני דן אותולזכות והוא בעצם זה גורלו וכך בעצם "להפטר" מהמחשבה הזאת.
אשמח לעצה ןסליחה אם שאלתי שוב
כל טוב
תשובה
שלום וברכה
התעודדות שלאחר עצבות יכולה להופיע בדרכים שונות, ואת זה צריך לבחור באיזה מסלול ללכת.
יש אפשרות לחזור לשיגרה הרגילה, ואם אתה חושב שאתה מסוגל לעשות כך וגם רוצה לעשות כך – בוודאי שאפשר.
ויש אפשרויות אחרות, כגון לומר כי ההתאבדות הזו היא בלתי מפוענחת לגבי, אולם אני לומד ממנו שצריך לדבוק בחיים, לעשות דברים טובים יותר, "למלא מקום" של מי שאיננו, ועוד דברים אחרים שאתה יכול לחשוב עליהם כדברים שבעקבות ההתאבדות בה אנו עוסקים – מחזקים אותך, והופכים אותך למקושר יותר.
בדרך כלל, זה המסלול של עולם התיקון, שבו הופכים משבר לבשורה, ועצב למקור צמיחה.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובשמחה