התמודדות עם כעס

שלום וברכה!
קשה מאוד מכאן ללא הכרות אישית ל"רפא" אותך ממידת הכעס, אבל עם זאת אנסה לתת לך כמה דגשים, שמתאימים לרוב בני האדם.
ראשית- אמליץ לך בחום לקרוא את אגרת הרמב"ן (http://olam-jew.com/tfilot/igeret-ramban-menukad.htm) לפחות פעם בשבוע, ובתור התחלה כמה פעמים ביום.
(תוכלי גם ללמוד מתוך שער הכעס באורחות צדיקים http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/orhot/12-2.htm)
בנוסף- אציע לך לערוך בירור אמיתי עם עצמך ממה נובע הדבר, שכן יכולות להיות כמה סיבות לכעס מוגזם.
עלייך לברר האם הכעס/עצבנות הוא סימפטום של משהו אחר (עייפות מצטברת/ לחץ מוגזם מהלימודים/ הדרכה/ חוסר ביטחון עצמי/ שעמום/עצבות/ חוסר שליטה עצמית ועוד),אם כן- אם תתמודדי בגבורה עם הבעיה המרכזית, בעיית הכעס תמצא את פתרונה בעצמה.
אך אם המציאות היא להיפך, שהכעס שבך בא לידי ביטוי חס ושלום בעוד דברים- עלייך לעבוד על מידת הכעס.
וראשית לכל את צריכה לדעת שמידת הכעס ומידת הגאווה הן מידות שקשורות אחת בשנייה ומובילות אחת לשניה, שכן היסוד בשתיהן הוא חוסר מוכנות של האדם להתבטלות כלפי הקב"ה, ומחשבה שכביכול יש לו משהו משל עצמו, וממילא הוא מתגאה כאשר הוא מצליח וחושב שהדברים הושגו בכוחו, ולהיפך הוא כועס כאשר דבר מסוים לא הולך בדיוק כמו שהוא רוצה. לכן אמרו חז"ל שכל המתגאה וכל הכועס כאילו עובד חס ושלום עבודה זרה. ולהיפך- מידת הענוה היא ביסודה ההכרה שכל מה שיש לאדם הכל מה' יתברך, ולולא הסיעו שלו אין האדם משיג כלום, ולכן יכול לקבל גם הצלחות בלי לחשוב את עצמו למי יודע מה, ומנגד לקבל כשלונות בלי לכעוס. (פירוט על כך ניתן למצוא בספר נתיבות שלום חלק א' בפרקים העוסקים בטהרת המידות)

אני מאמין כי עצם העובדה שאת אומרת שמדובר בשבוע אחד סך הכל, ושתוך שבוע השבר כל כך מפריע לך- זה עצמו מראה שאת תוכלי בעז"ה להתגבר די בקלות על הדבר.
כמובן- אל תשכחי להתפלל על כך בתפילתך, תוכלי לאמר לה' יתברך את אשר על ליבך במילים שלך בכל עת, ובתוך תפילת שמונה עשרה בברכת שומע תפילה.

בנוסף-
אין ספק שהחברה בה אדם חי משפיעה עליו- ולכן אנו מבקשים בכל יום "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע וכו'" - אך צריך תמיד לבחון מפני מה החבר משפיע עלי- האם כי הוא מוציא ממני את הרע שבי? האם תיקון מצידי לא ימנע את ההשפעה שלו? האם לפעמים החבר הוא מצידו טוב, ורק שיש משהו בכימיה בינינו שמוציא משנינו את הרע שבנו? (שמתי לב לגבי עצמי שיש לי חברים, בעלי מידות ואנשים טובים מאוד, שחברתם משום מה מוציאה ממני דברים פחות טובים מכרגיל, ונדמה לי שכך הרב קוק כותב על הכפילות "מאדם רע, ומחבר רע"- שלכאורה חבר רע מיותר לאחר שביקשנו שירחיקנו מאדם רע- אלא שאנו מבקשים שלא יווצר מצב כזה שבו החיבור בינינו לחבירינו יוציא מאיתנו ומהם את הרע) ובכלל- האם זו אינה חברה טובה- האם לא תוכלי לשוחח איתה על דבר זה, ובכך תעזרי לעצמך, אבל בעיקר תעזרי לחברתך? האם זה לא אלף בית של חברות להיות אכפתי למצבו הרוחני של החבר שלי?

אז שתזכי להמון הצלחה בעבודת המידות, ובתקוה שעזרתי לך לפתוח את השערים לעבודה זו,

ישזראל (המשיב אינו רב)