התמודדות עם גאוה ותחרותיות

שלום, וסליחה על האיחור בתשובה.
ראשית, דעי לך שאני מתקשה להבין למה את מקבילה אוטומטית בין תחרותיות לבין גאווה. חז"ל אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". אז נכון שאלו מושגים דומים אך לא בהכרח שונים. קראי נא את דברי הרמב"ם המצורפים- http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/4-2.htm (מן הסתם את מכירה..) ואלו יכך כוונתי תהיה ברורה יותר. מסופר על רב אחד שהיה עושה תחרות עם איזה נפח מי יקום ראשון וכו´ וכו´. אז נכון- צריך להביא את התחרותיות למקומות של בניה, ולא למקומות של דריכה על החבר, ולא למקומות של צורך להצליח רק כדי להיות מעל השני- אבל בשום אופן לא צריך לרמוס את יצר התחרותיות, שהוא אחד המנועים הכי משמעותיים שהעולם בנוי עליהם. (כמובן- את מכירה את עצמך הכי טוב, ואת יודעת מה אצלך היסוד, ומהו הסימפטום. ובמילים אחרות- תחרותיות שהיא תוצאה של גאווה היא בעייתית עד מאוד, אך תחרותיות שנובעת מהרצון להצליח- כדי לקדם את העולם ולתקנו- היא מידה טובה)
שנית, ההבדל היסודי בין מידת הענווה לבין מידת הגאווה הוא בשאלה האם אדם מחזיק מעצמו
ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", או שהוא יודע שכל מה שהשיג ופעל בעולם הכל בעזרת ה´, ובלעדיו אין לו יכולת להשיג כלום. לכן- עצם זה שאת מתפללת לה´ שיעזור לך בנושא זה- זו ההוכחה הכי גדולה לכך שאת בכיוון הנכון. (שכן, אדם שהוא גאוותן באמת, היה- מבלי לשים לב- מנסה לפתור את בעיית הגאווה שלו בעצמו...)
לכן- אני בהחלט חושב שאת בדרך הנכונה! חזקי ואמצי! אולי כדאי ללמוד על לדון כל אדם לכף זכות, כך תתרגלי למצוא בכל אחד (גם בעצמך) את הטוב, ולהסתכל על העולם בעין חיובית יותר. (עייני בחפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ג´ סעיף ז´, ותמצאי שזהו לא רק נושא מידותי, אלא נושא הלכתי.)

המון בהצלחה! מקוה שעזרתי.. אם את עדיין מרגישה שלא קיבלת מענה- חזרי אלינו.
ישראל