התורה וההתפתחות המוסרית

שלום וברכה

שאלתך היא האחת השאלות הגדולות, המתסיסות והקשות הקיימות בעולמה של אמונה. בדברים שייכתבו להלן אין אלא מעט מזעיר ממה שניתן לכתוב, פתח קטן לעולם עשיר של הגות ומחשבה אמונית. שאלות מעין אלו בוערת באנשים רבים במשך ימים רבים, ותהליך הלמידה נמשך ונמשך תמיד.

עיקרון חשוב שיש להבהיר הוא, שתורתנו, תורת הנצח, התגלותו של הא-להים לעולמו, נכתבה על רקע מסויים בהיסטוריה. זאת אעשה בשורות הבאות באמצעות שלוש דוגמאות.
אחד העקרונות הפרשניים המנחה את רש"י בפירושיו לתורה שבכתב (בעקבות חז"ל) הוא "דיבר הכתוב בהווה". לדוגמה, במידה ומצווה מסויימת בתורה שבכתב עוסקת בשור או בחמור, אין כוונתה לחיות אלה דווקא , אלא למקרה הרווח, לנורמה החברתית, "להווה". דוגמת השור והחמור היא טובה לנידון, מפני שלוּ נניח באופן תיאורטי את מסירתה של התורה בימינו אנו, אותו ה"הווה" יכול היה להיות מכונית.
מהו טעמם של הקרבנות? הרמב"ם ב"מורה נבוכים" כותב על הציווי בקרבנות כך:
"והדרך המפורסמת בעולם כולו, שהסכינו אליה באותם ימים, והפולחן הכללי שגדלנו עִמו, לא היה אלא להקריב מיני בעלי-חיים באותם מקדשים שהציבו בהן הצורות, ולהשתחוות להן, ולהקטיר קטורת לפניהן - היראים והסגפנים היו באותם ימים דווקא האנשים המתמסרים כליל לשֵרוּת אותם מקדשים העשׂויים לכוכבים, כפי שהסברנו - לא הצריכו חוכמתו יתעלה ועורמת-חסדו [...] שיצווה עלינו לדחות את מיני דרכי פולחן אלה, לעזוב אותם ולבטלם, כי זה היה באותם ימים דבר שאין להעלות על הדעת לקבלו בהתאם לטבע האדם אשר לעולם נוח לו במה שהסכּין אליו. הדבר היה דומה באותם ימים כאילו בימינו היה בא נביא הקורא לעבוד את האל והיה אומר: "האל ציווה עליכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תשוועו אליו בעת צרה. עבודתכם תהיה רק מחשבה בלי מעשׂה כלל".
לכן השאיר יתעלה את מיני העבודות האלה והעבירן מהיותן לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם מהות אמיתית, להיות לשמו יתעלה, וציוונו לעשׂותם לו יתעלה." ( חלק ג, פרק לב, מהדורת מיכאל שוורץ)
בפשטות, ע"פ דבריו, הציווי על הקרבנות נבע מכך שבמצב ה מ ס ו י י ם של האנושות, אשר היתה ספוגה בקרבנות לעבודה זרה, יש לפעול באופן הדרגתי. אע"פ שניתן לדון באריכות בדברי רמב"ם אלה, אין זה המקום לכך (ניתן למצוא התייחסות רבות בפירוש הרמב"ן על התורה בויקרא א, ט, בהקדמת האברבנאל לויקרא, ובאמצעות חיפוש בגוגל). כאן לא נתייחס לסוגיית טעמי המצוות. מה שכן נאמר, הוא שהמציאות בתקופה מסויימת, לדבריו, הביאה לקיומו של ציווי מסויים.
ביחס לעבדות: הפילוסוף היוווני אריסטו, בן המאה הרביעית לפני הספירה, כתב כי :"[...] כי לא רק מן ההכרח, אלא גם מן המועיל שיהיו שולטים ונשלטים, ויש שהובחנו משעת היוולדם, אלה להיות נשלטים, אלה להיות שליטים [...] גלוי אפוא שיש בני חורין, ושיש עבדים, על פי הטבע, ואף שגם מועיל, גם צודק, שיהיו אלה עבדים" (פוליטיקה. תרגם מיוונית ח"י רות. ירושלים: מאגנס, פרקים ה-ו עמ´ 23-34). כדי להבין את חידושה של התורה ביחס לעבדות וביחס לעבדים, יש לבחון זאת על רקע התקופה. דבריו של אריסטו, שנאמרו שנים רבות לאחר מעמד הר סיני, אינם כתובים בשום מקום בתורה. השוואה למקורות אחרים, תראה כי השחרור בתום שש שנים, חובת הפרנסה ודינים נוספים הרי הם חידושים מוסריים ביחס למוסד קיים שהיה נפוץ בעולם העתיק. התורה שבע"פ קבעה כי "קנה עבד לעצמו, קנה אדון לעצמו" (בבלי, קידושין, כ ע"א). אמירה מעין זו לעולם לא היתה נשמעת מפי החברה הלא יהודית בתקופות אלה. בנוסף, שימי לב למתנות שנתנו האבות לגויים ולמתנות שקיבלו מהם. היכן נמצאים העבדים?
מצורפים שלושה קישורים למאמרים שמצאתי על היחס לעבדות בתורה.
http://www.vbm-torah.org/vtc/0056128.html
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/134-2.htm
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2199
ניתן לומר דברים מעין אלה על מצוות אשת יפת תואר, נישואי אנוסה לאונסה, היתר נישואי איש לשתי נשים, חלק ממוסר המלחמה ועוד. אין כאן מקום להאריך בדברים אלה, אשר עליהם תוכלי למצוא חומר נרחב בספרים רבים ובאינטרנט. שלוש דוגמאות אלה לא היו אלה מעט מזעיר, שנועד להראות כי התורה נכתבה על רקע מסויים, וכי לעובדה זו יש השפעה על הכתוב בה. אמונה זו לא סותרת את האמונה בהתגלות הא-לוהית, בנצחיותה של התורה, את שמות ה´ הכתובים בה או כל אמונה אחרת, אולם ניתן ללמוד ממנה עקרונות חינוכיים על ההדרגתיות, עקרונות היסטוריים ותיאולוגיים ועוד. העיסוק בנושא זה מחייב זהירות וענווה רבות וכבוד עצום לדברי התורה, אשר עליה נאמר שהכל בה, שנמשלה לאש וכדו´. מתוך הכרה בקוצר שכלנו, יחד עם המוסר הטבוע בנו, אנו ניגשים למאלכה זו. הרב קוק לימדנו כי "כל זמן מאיר בתכותנו", וכן ניתן לומר כי בכל דור אנו מגלים בתורה פנים חדשות שלא גילינו בה בדורות קודמים. כך שטענות מעין אלה אינן שוללות את הרלוונטיות שבתורה, אלא אך ורק מסבירות את הלגיטימציה שנתנה, כביכול, לנורמות שהיום אנו מתנגדים להן.

חלק מהתשובה לדברייך בנוגע להתפתחות המוסרית נמצא בשאלתך. כתבת כי – "כחלק מהשיח האמוני השקפתי אנו נוהגים להתייחס לנושא התמעטות הדורות במובן של תקופה שיש בה ירידה רוחנית ומוסרית. אכן אפשר לומר שכך הם פני הדברים, בהסתכלות ראשונה, עקב המעבר לתקופה בה חי הפרט עומדים במרכז והרדיפה אחרי תאוות היא דבר גלוי ומפורסם.
מצד שני דווקא בדור הזה ישנם ענינים בעלי השלכות מוסריות שנראה שבהם האנושות עשתה צעד אחד קדימה [...]."
זהו בדיוק. ישנם תחומים בהם המוסר האנושי התפתח ובהם ירד. איננו מתכחשים להתפתחות המוסרית בנוגע לזכוית הפרט, למעמד האישה, לחוקי המלחמה, ליחס לחריג ועוד. הרב קוק ראה בהתפתחויות מעין אלה השפעה א-להית של ממש: "אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להבנות בלי שום ניצוץ של הזכרה א-להית, מפני שאנחנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה שתהיה, היא בעצמה ההשפעה הא-להית היותר מאירה. ואם תרצה האנושיות לכונן מצב של שיווי משקל בחיים [...] הרינו מוצאים בה [...] את ההשפעה הרוחנית היותר אדירה" (אגרות הראי"ה א, איגרת מד, עמ´ מה). כמובן שקיים גם יסוד שלילי בשאיפה למוסר שא-להים אינו נוכח בה, ודבריו של הרב קוק בהמשך האיגרת מתייחסים לכך, אולם אין להתכחש לחוש המוסרי שבאדם. ניתן לומר בפה מלא כי חל שיפור משמעותי בתחומים מוסריים רבים, וחלק מהשיפור הוא גם ביחס למצבם של בנ"י ביציאת מצרים. ההתפתחות המוסרית חלה, ברובד הגלוי ובקצרה, בשל בירור מושגים, חשיבה, עידון, תנאים פיזיים טובים יותר, שפע כלכלי ועוד. החוש המוסרי אינו נובע מפסוקי התורה, אלא מנפש האדם פנימה (כמו האהבה, השנאה). התורה מעדנת אותו, מזככת אותו, ולעתים מתפתחת ממנו. כך ניתן להתייחס אל "חרם דרבינו גרשום" ואל הלכות רבות אחרות. ההשלכה המעשית הרווחת הנובעת מקבלת הסמכות התורנית בימינו ביחס לנישואי שתי נשים – היא איסור לעשות זאת (בלי להיכנס לשאלת תחולת תוקפו של החרם על הספרדים).
דברייך גם קשורים ליחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה, המממשת את התורה שבכתב בחיים הארציים, בזכות שכליהם וחשיבתם של בני-אדם. "שני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו" (הרב קוק, אורות התורה, א, א). המפגש בין שמים וארץ הוא עוצמתי ומרתק. לעיתים הוא משמח, לעיתים כואב, ותמיד מזמן שאלות ותמיהות. שאלות בסגנון שאלתך (על היחס בין מוסר טבעי לכתבי קודש, בין הזדהות לעקידה) נשאלו, נשאלות ותמשכנה להישאל ולהיענות כל עוד יהיו אנשים בעולם. יישר כוחך ששאלת. אני מקווה שדברי יפתחו בפנייך פתח לתחום למידה וחשיבה אמוני גדול זה.

בברכה
רן
(המשיב איננו רב)

(במידה ואת מעוניינת להגיב, תוכלי להגיב כאן למטה)