שאלה
כבוד הרב,
אני מבקשת לברר דבר מה בנוגע להיסטוריה ההלכתית. ידוע שמדאוריתא יש לטבול אחרי ז' ימי נידה ובנות ישראל קבלו על עצמם וספרו עוד ז ' נקיים לאחר כל ראייה.
האם נכון לטעון שהעובדה שמנהגי הרחקה היו נהוגים אצל הרבה מעמי המדבר, וכן בדת הפרסית העתיקה זרתושתרה , השפיעה על הנשים היהודיות לקבל גם על עצמם מנהגי הרחקה בזמן שלאחר הנידה?
אם כן, 1. למעט תפילת חנה, האם ניתן למצוא עוד מקומות שמבטאים את כוח השפעה של הנשים על ההנהגה הרבנית?
2.מדוע חז"ל לא יצאו כנגד הרחקות/החמרות אלו אם מקורם מדתות אחרות ?
תודה רבה
תשובה
שלום בורכה
הטענה בדבר הדת הפרסית וכדו' היא בלתי רלוונטית, משתי סיבות:
ראשונה בהן, היא העובדה שאין כל עדות לכך שאכן הייתה השפעה ממקורות חיצוניים על עולמה של הלכה. זו תיאוריה היסטורית, שככל תיאוריה נושאת בחובה יותר אידיאולוגייה מאשר בסיס עובדתי. אולם גם אם כן, וגם אם אכן זה היה התהליך - המודע או הלא-מודע - הוא לא רלוונטי, שכן מייסדי ההלכה קבעו שזו ההלכה, ומשעה זו, אין עוד השפעה לשאלה מניין זה הגיע.
באשר לשאלותייך:
א. בוודאי שיש השפעה רבה של מנהגי נשים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מההלכה. יש לדוגמה מאמר של אליאס בר-לבב איריס "מנהג יפה הוא לנשים שלנו: פסיקת הלכה על פי נשים בימי הביניים" בו ניתן לקרוא על עוד מקומות, ויש עוד הרבה. בכלל מנהגים מאומצים לתוך ההלכה, ומנהגי נשים אינם חורגים מכלל זה.
ב. כאמור, גם אם היו דברים שהגיעו ממקורות זרים, המנהגים האלה "גוירו" והם חלק בלתי נפרד מההלכה. דוגמה לדבר: יש הרבה סיבות לטעון כי הלכות ליל הסדר מושפעות ממנהגי הסעודה היוונים-רומים: האם בשל כך אין לנהוג בהם או יש להילחם בהם ?
כל טוב