השתחוות וכריעה בתפילה

אריאל, שלום רב!
בשמונה עשרה ב´ברוך´ מכופפים את הגב. ב´אתה´מכופפים את הראש כיפוף נוסף מעבר לכיפוף עקב כיפוף הגב.
בהזכרת שם ה´. בשני שלבים נזקפים קודם את הגב ואח"כ את הראש.
כך בתחילה וסוף ברכת מגן אברהם ובתחילה (מודים אנחנו לך)וסוף (הטוב שמך ולך נאה להודות) של ברכת הודאה.
בברכת מודים שאין ברוך אתה אז עושים הכריעות במודים אנחנו ואת הזקיפות בשם ה´המופיע אחר מספר מילים.
בסיום שמונה עשרה וקדיש, יש השתחויה הפותחת בהליכה של שלש צעדים קטנים אחור ללא דיבור בזמן ההליכה. אחר כך תוך כדי אמירת ´עושה שלום במרומיו(כורעים לכיוון שמאל) באמירת ´הוא´ (יש שנוהגים לכרוע קדימה), ´יעשה שלום עלינו´ (לכרוע כלפי ימין) ועל כל ישראל ואמרו אמן (לכרוע קדימה). בסוף שמונה עשרה נשארים עומדים במצב הזה עד שהחזן מגיע לקדושה ואז מסימים בשלשה צעדים קטנים קדימה.
בברכו אז מכופפים את הגב עם הראש. בעלינו לשבח יש להשתדל ולהתכופף באופן מקסימלי כשהרעיון הוא שבסיום התפילה מובילים את ההשפעה עד לרמות הנמוכות של המציאות.
בחזרת שליח הציבור בשמונה עשרה כורעים קצת עם הראש בתחילת מודים ומקפידים לא לכרוע ברמה של הכריעות של שמונה עשרה כדי לעשות אבחנה ביניהם שהם חיוב מעיקר הדין לזו שהיא תקנה מאוחרת יותר.
כל ההשתחויות הינן הבאה של כבוד כלפי ה´ ובאות לבטא את כניעותינו ואפסיותינו כלפי ה´ יתברך.
שיתקבלו תפילותיך בכלל תפילות ישראל, אמן!