שאלה
שלום רב,
בסיפור בלעם מוצאים שיטות מנוגדות של פרשנים שונים (למשל, רש"י ורמב"ן) לגבי כוונותיו של בלעם בנבואותיו.
רש"י טוען שכל כוונתו של בלעם הייתה רק לקלל את ישראל, וה' כפה עליו לברך אותם.
לעומת זאת, הרמב"ן סובר שבלעם ניבא לאורך כל הדרך "לכבודם של ישראל".
שאלתי היא - האם יש קשר בין אופי החיים של פרשנים אלו (רש"י ורמב"ן ואחרים שלא הזכרתי) שהביא אותם לפרש את פרשת בלעם דווקא באופן זה ולא אחר? אולי היו אי אלו ארועים מיוחדים שעברו עליהם שהשפיעו על פרשנותם ספציפית בסיפור בלעם?
בקשה קטנה: אשמח אם אפשר יהיה לקבל מהרב מראי מקומות לתשובה שתינתן.
תודה וכל טוב,
אפרת
תשובה
בסד
שלום רב
אולי ,מאד יתכן כי אישיותם השןנה גרמה להם לפרש שונה .
אבל אננו מנסים ומתימרים לנתח ניתוח פסיכולוגי את גדולי ישראל הראשונים ,
וכי מה הנפקא מינא?
הרי הרמבם בהלכות ממרים אמר לנו כי כל אחד רשאי לפרש את התורה גם אם הוא לא קיבל כך במסורת כי כל אחד ואחד מישראל הוא ניצוץ וחלק מהתורה.
דורשי רשומות טאומרים [ישרא"ל]הם ר"ת של
[יש שישים ריבוא אותיות לתורה.]
לכל נשמה מעם ישראל יש אות בתורה.
אז זכותם של רשי והרמבן לפרש אחרת ואין לנו זמן מיותר בחיים לברר את השפעת ההסטוריה שלהם על פירושיהם..(זה יפה, זה גם מענין..אבל פחות חשוב בעניי)בזמן שנותר לנו אנו מחויבים להלכה כי היא אורח חיינו וחיים ומוות תלויים בהלכה ולא במחקר.
בברכה