הרגשה מוזרה

שאלה

טוב..אינלי מושג איך להגדיר את זה..אני עכשיו בשמינית,שנה הבאה בע"ה אני הולכת להיות קומונרית:).

בסוף השישית שלי הייתי בסמינריון הדרכה,והכרתי מישהו מהמחוז שלי,בנאדם אחלה,התחלנו לדבר בסמסים,בהתחלה ממש בקטנה,אני ממש נגד לדבר סתם עם בנים,אז משום שמה הרגשתי לעצמי יותר לזרום איתו,גם כי ידעתי שהוא מרגיש משהו למישי אחרת(שמעתי את זה ממישהו אחר,לא ידעתי בוודאות)וגם כי מבחינתי הסיכויים אפסיים שיהיה בינונו משו.

עבר הזמן,והקשר התחזק,דיברנו ממש הרבה,הוא בנאדם כזה שחמוד לכולם מדבר עם כל הבנות וחמוד אליהם,לא ידעתי מזה היחס הזה אלי?כי זה קצת יותר מהרגיל..ולא כ"כ התייחסתי לזה זרמתי עם הזמן,במשך שנה שלמה דיברנו,הרבה,על אידאלים,איך לשנות את העולם ובאמת דברים שרומו של עולם.שנה שלמה עשיתי משהו שלא הייתי שלמה איתו,עד שלא יכולתי יותר.באיזה מחנה קיץ שהיינו מדריכים בו ביחד החלטתי שאני מדברת איתו,לא האמנתי שאני מסוגלת.אבל עשיתי את זה,בלילה אחרי שכולם הלכו לישון נפגשנו,ואמרתי שאני פשוט לא רוצה להמשיך עם זה,זה לא עושה לי טוב,לא מתאים לי,נוגד לי כ"כ הרבה ערכים ודברים שאני מאמינה בהם!הוא דיי הבין.אבל כעס,ממש.לא יודעת למה,וגם אין לי כוח להכנס לזה כ"כ.ביום כיפור ביקשנו אחד מהשני סליחה וככה כל אחד הלך לדרכו.בקושי שמעתי עליו.

חוץ מ..

חברה הכי טובה שלי המשיכה לדבר איתו סתם כידידים,כל החבורה שלי החליטה להיות איתו בקשר.והרגשתי שהוא כוח נשאר קשור לחיים שלי.

את האמת,שכאן מתחילה השאלה.

ישלי הרגשה מוזרה,כיאלו הוא חסר לי בחיים,ואני בטוחה שהוא לא יהיה בעלי שלא יהיה בינונו כלום!אבל משו חסר.ההרגשה הזאת לא נמצאת בחיי תמיד,בכל רגע ורגע,רק לפעמים ברגעים שאני ממש לבד.

אני מאכילה את עצמי סרטים שאין כלום,את הסובבים אותי,צוחקת על זה שנגמר,אבל יש מחשבות,אני מסתכלת על השם שלו בפלאפון דיי הרבה.מה זה?זאת אהבה?פיספתי משהו?<או שזה פשוט סתם הצורך להיות בקרבת גבר?להיות בקרבת מישהו שלא משנה מה הוא מעריך אוהב ומכבד,שהוא לא חברה?בנוסף להכל חברה שלי,הכי טובה. סגרה שירות במקום שבו הוא גר.

מה זה הרגשות האלה שצפות פתאום?

הלוואי שתעזרו.

תודה רבה.

אני-

תשובה