הקפדות

לנועה שלום,
טבעי הדבר כאשר אדם מתקדם שהוא מיד רואה את אותם שאינם מתקדמים כמוהו. אמנם למרות שזה טבעי, התורה מלמדת אותנו לעבוד על עצמנו ולשנות את ההשקפה שלנו על הזולת מרע לטוב.כלומר להתאמץ ללמד זכות ולהסתכל על הזולת בעין טובה.

בדברי חז"ל אודות ההסתכלות על זולתנו אנחנו מוצאים שתי הוראות. האחת: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (מסכת אבות פרק ב' משנה ד') והשנייה: "הווי דן את כל אדם לכף זכות".

"אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", כלומר אל תדון את חברך לכף חובה. והסיבה פשוטה - הלא אינך יודע את מקומו, כלומר אינך יודע מאיזה מקום באה נשמתו ואינך יודע את כל מה שעבר עליו בכל הגלגולים ומאיזה מקום רוחני באים עליו היצרים הרעים והמחשבות הרעות שלו.
ומאחר שאינך יודע את מהותו, איך תשים עצמך לשופט לו, לדונו לחובה?

גם סכנה רבה יש לאדם עצמו הדן לחובה את חברו, כפי שכותב רבינו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה א') : "כי כשאדם יושב לדבר בחברו, זה בחינת יומא דדינא (יום הדין), שהוא יושב ודן את חברו. וצריך להיזהר מזה מאד, ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפוט את חברו, "כי המשפט לאלוקים הוא", כי רק הוא יתברך לבדו ראוי לשפוט את האדם, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו, כי אם השם יתברך, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו", וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם , כי הוא יתברך בעל
הרחמים ובוודאי הוא מקיים בנו: "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

אחת הסכנות שבלימוד חובה על זולתו מגלה רבינו בדבריו, שהדן את חברו לכף חובה דן בעצם את עצמו לכף חובה, וכך הוא מבאר (ליקוטי מוהר"ן תורה קי"ז) : "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו" (אבות פרק ג'). כי שמעתי בשם הבעל שם טוב: כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא. ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין, חס ושלום.

והעניין, כי בוודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו, בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן (כפי שרוצים לגזור עליו, כלומר שאם ידע שמדובר בו עצמו בודאי יחפש צדדים לזכות ולהקל בדינו) אך מטעין אותו (מן השמים) ושואלין אותו על כיוצא בו והוא פוסק הדין ואזי נגמר הדין (כלומר מזמנים לפניו מקרה דומה לשלו, והוא אינו יודע שבעצם מדובר בו, וגוזר דין קשה על המקרה שראה ובכך מסכים, מבלי דעת, למה שגזרו עליו) וכעניין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וסיפר לו מעשה האורח ואזי נפסק על דוד כאשר יצא מפיהו.

וזהו (פירוש דברי חז"ל) "ונפרעין מן האדם מדעתו", כלומר ששואלין דעתו, ואף על פי כן הוא "שלא מדעתו", כי אינו יודע שהדין הוא עליו. והעניין הוא עמוק מאד, איך שואלין כל אדם, כי בכל הדיבורים וסיפורים שאדם שומע, ימצא שם דברים גבוהים ורמים. וצריך להיזהר בזה מאד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש (כלומר שיבדוק הדבר היטב היטב), כי הוא סכנת נפשות (לדון את חברו לכף חובה)".

יבוא האדם ויאמר: אף על פי שאסור לי לדון לכף חובה יהודי אחר, אבל הלא יש מצוות תוכחה, ואם אני רואה דבר מה שאינו כשורה אצל חברי, הלא חובה עלי להעיר לו.
על כך עונה רבינו בתורה האחרונה שאמר בימי חייו, כשבועיים לפני פטירתו, ומשום כך היא נחשבת בין חסידי ברסלב למעיין צוואה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ח'):
"אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא י"ט): "הוכח תוכיח את עמיתך", אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח, כמו שאמר רבי עקיבא: "תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח".

ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו. כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שלא מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו. כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שהוא מוכיחם . כמו כשמונח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב, כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר, אין מרגישין הריח רע. אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר, אזי מעוררין הריח רע. כמו כן על ידי תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח, על ידי זה מזיזין ומעוררין הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שמוכיחם,ועל כן הוא מבאיש ריחם,ועל ידי זה הוא
מחליש את הנשמות שלהם, ועל ידי זה נפסק השפע מכל העולמות התלויים באלו הנשמות".
אומנם מול התוכחה המחלישה, הממיתה, המעוררת ריח רע, עומדת התוכחה מצד הקדושה. תוכחה כזו שכל איש יחפוץ לשמוע, תוכחה שמעוררת את הריח הטוב של הנשמות, תוכחה שנעימה לאוזן האדם כפי שנעימה לו המיית גלי הים או הנהר, תוכחה שמראה לאדם את עומק הטוב שבו לפני שהיא מראה לו את הרע. תוכחה של אזמרה!
ולכן: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ומאחר שלעולם לא תגיע למקומו , אתה יכול ומצווה לעשות רק דבר
אחד - "לראות טוב". "הווי דן את כל אדם לכף זכות".

(ראוי לציין כי אותו "לימוד זכות" על חברו שאנו דנים בו, אין פירושו שאיני יכול לבוא בטענות לאיש. אם יש לי אפשרות הלכתית, זכותי לתבוע גם לדין תורה את מי שעשה לי עוול כזה או אחר, אין העולם הפקר. וכמו כן אם צריך להזהיר פלוני מאדם העלול להזיק לו או להציל את ממונו וכדומה, חובתי לעשות זאת (כמובן בדרך שההלכה מתווה). רק שלמרות הכול, גם על אחד כזה, אני צריך להתאמץ ללמד זכות במחשבה ובדיבור ולא להחליט בליבי שמדובר ברשע חסר סיכוי. כך מבארים רוב הפוסקים בסוגיה זו)

לימוד זכות מהותי על מי שנדמה לנו שנוהג שלא כשורה כלפינו, מלמד רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תורה ו' בסופה): "צריכין להשתדל, לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצוא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות, כי הם בחינת כתר להשם יתברך. כי מוצאין בו זכות, שאינו חייב כל כך במה שמבזה אותו, כי לפי דעתו וסברתו נדמה לו שראוי לו לבזות אותו".

הווה אומר, אפילו מי שעושה לי עוול או גורם לי צער, על פי רוב עושה זאת מתוך מחשבה שכך ראוי ונכון, לבזות אותי או להוכיח אותי. ייתכן מאד שהוא בטוח בצדקת דרכו, וכוונתו לעזור לי לתקן את דרכי. גם אם הוא, בסופו של דבר, טועה, כוונתו איננה רעה בעיקרה, וזהו צד זכות גדול לזכותו.
ולא רק במי שמצער אותי אפשר למצוא צד זכות כזו, כי אם בכל מי שחושב או נוהג אחרת ממני, וכמו שמבאר רבי אברהם בן רבי נחמן ("כוכבי אור " חלק " ששון ושמחה " סעיף ט"ז) את דברי רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות שומר שכר ה' סעיף י'): "מיום בריאת העולם לא היה עדיין שני צדיקים וכשרים שיהיו שווים לגמרי בכל תנועותיהם. ועיקר המחלוקת הוא מחמת שכל אחד אינו מאמין בחברו שגם כוונתו ורצונו לשם שמים, אף על פי שאין חברו מתנהג בדרכו ורצונו.

כי באמת ראוי לדעת שכל הרצונות של כל בני האדם נמשכים מרצון העליון. ומי שיודע ומאמין בזה בשלמות, בוודאי לא יחזיק במחלוקת, כי ידין את חברו לכף זכות תמיד, כי יאמר בליבו: "אף על פי שאני יודע בעצמי שכוונתי לשם שמים לגמור מצווה הזאת וחפצי לשם שמים באמת, וחברו מעכב בזה. אף על פי כן גם כוונתו לשם שמים, כי יש לו ידיעה אחרת ונדמה לו שאין זה מצווה כלל, או שצריכין לעסוק במצווה אחרת, הגדולה מזה לפי דעתו. ואף על פי שאני חזק בדעתי מאד, ויש לי ראיות והוכחות אמיתיות שצריכין להחזיק בדרך זה ובמצווה הזאת, אף על פי כן, אפילו אם האמת הוא כדעתי, מי יודע לאיזה שורש נמשך חברי". ומן הסתם גם זה בכלל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", רק תאמין שיתכן שיש "מקום" אחר, דהיינו השקפה ודרך אחרת בעבודת ה', שגם היא טובה ונכונה.

וכך כותב שם עוד רבי אברהם בגנות המחלוקת ושנאת החינם (סעיף י"א), ודבריו העמוקים ראויים להיחרת בעט ברזל על כל לב בשר: "כי גם בעוצם שיפלותנו בדור היתום הזה, בגודל ועומק תכלית דיוטא התחתונה שאנו מונחים כעת, עוד לא שב חרון אף היצר מאיתנו ועוד מתגרה בכל אחד בכעס וחמה, בקנאה ורדיפת הכבוד, בלשון הרע ושנאת חינם. וכל אחד מדמה בנפשו שהוא מבין אמיתי על חברו, שחברו מחריב עולמות והוא רוצה לבנותם, שחברו כולו שקר והוא כולו אמת. וזה הדבר היה בעוכרינו להרחיק מהאמת יותר מהכל".

שתהיה לכולנו שנה של עין טובה ולימוד זכות
ארז