שאלה
חג שמח, בתור אחד שגדל באווירה של הציונות הדתית, כואב ועגום לי מאוד לראות את המצב בו היא נמצאת, ואפרט בקצרה.
יש אנשים דתיים- ציוניים שטוענים שהמגזר שלהם הוא הכי משפיע במדינה, אך לדעתי זו אחיזת עינים.
ההשפעה של הציונות הדתית על מהלך החיים במדינה- נמוך.
זה שיש אירגוני קרוב, כמו צוהר, ראש יהודי, מעיני הישועה, וכדומה- עדיין לא אומר כלום, כי גם החרדיים מקימים ארגונים כאלה.
זה שחברי כנסת ציונים -דתיים- חוקקו חוקים לשמירה על הדת, כמו חוק החמץ- גם לא אומר הרבה, כי ישנם דרכים לעקוף את החוק.
זה שהציונות- הדתית הקימה ישובים ביש"ע- גם זה לא נחשב הישג, כי חלק החריבו ובחלק ישנה הקפאה.
גם המצב כלפי פנימה לא מעודד, יש טוענים שלציונות הדתית יש מוסדות חינוך מפוארים, אך "כל זה איננו שווה לי" משום שברגע שבוגרי אותם מוסדות הולכים לאקדמיה אזי מתקיים בהם הפסוק "ולא נודע כי בא אל קרבנה"- כל החינוך שהם ספגו הולך לטמיון.
אישית , אוכל להעיד שאני מכיר אישית אנשים שהתחנכו במוסדות ציוניים-דתיים שנחשבים לעילית שבעילית, ובכל זאת כיום, לאחר מספר שנים, הרמה הדתית שלהם היא לא משהו.
בקיצור, לדעתי המצב לא מעודד במיוחד.
אשמח לקבל את תגובתך.
תשובה
לשואל שלום רב.
נראה לי שהכל תלוי בנקודת המבט של המתבונן. אני רואה את הדברים לגמרי אחרת. כשאני מסתכל על הציבור הציוני דתי, אני מוצא שיש אכן מה לתקן, אבל בגדול, ההתקדמות היא עצומה. כשנבחן את כמות לימוד התורה ואיכותה כיום, מול מה שהיה לפני 50, 40, או 30 שנה נראה גידול עצום, גם בישיבות, גבוהות או תיכוניות, גם באולפנות ומדרשות לבנות, גם בשיעורי תורה וכוללים לבעלי בתים למיניהם, וגם בחוגים, הרצאות סמינריונים וכד', כלומר בכל תחומי לימוד התורה. כמות הרבנים, רמ"ים, רבני קהילה, רבני שכונות וישובים וכד' בוגרי החינוך הדת"ל פרוסים בכל מקום, והשפעתם רבה. וכך כשבוחנים את הדתיים באקדמיה, רופאים חוקרים ומדענים (פרופ' אומן ) וכן בתחומי חיים אחרים. למשל בתקשורת יש השפעה רבה ליוצרים ואנשי תקשורת דתיים וכן בתחום היצירה הקולנועית, המוזיקלית והספרותית וכד'. וכן גם בתחום המשפטי.
לדעתי, הטענה שכל אלה כשהם עוזבים את הישיבה הכל נעלם להם, היא שקרית ומעליבה. רובם המכריע מקדשים שם שמים ומכניסים לכל תחומי החיים שהם נמצאים בו את עולמם הרוחני שספגו בהיותם בישיבה, מי יותר ומי פחות. כמובן שיש הרבה מה לתקן אבל כשמסתכלים על הפער בין מה שיש היום לבין מה שהיה לפני שנים רואים התקדמות מפליאה.
לדעתי כך גם צריך להסתכל על ההתיישבות בישע. יש כיום קרוב ל-300 אלף יהודים בישע, לא כולל את ירושלים. האם אין זאת התקדמות נפלאה? אז נכון היתה נסיגה כואבת מאד של הגירוש אבל האם זה אומר שאין כלום? ובלשון אחרת, האם אין זאת כפיות טובה כלפי הקב"ה?
כמובן שאינני מתעלם ממה שצריך תיקון. אבל המבט הכללי צריך להיות יותר חיובי.
לרב קוק יש פתגם לכל חודש. הפתגם לחודש חשון הוא "כשהנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". כלומר פעמים רבות מה שאנו רואים מעיד עלינו, יותר ממה שהוא מעיד על המציאות, וככל שנתקן את עצמנו, נראה יותר את האור שסביבנו.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם