שאלה
ידוע כי ר' שלמה קרליבך היה יהודי שומר תו"מ. וידוע גם כי נהג לחבק נשים מתוך אהבת ישראל מאד גדולה שהיתה בו.
מסופר בגמרא על אמורא (איני זוכר את שמו) שנשק לידיה של הבת של רבו, ואיכא דאמרי על שדיה.
וכנ"ל בסיפור המפורסם של ר' נחמן על ההינדיק רואים דבר שדי הגיוני...
דווקא הצדיקים הגדולים באמת, רק הם, מסוגלים להתעסק בדברים החשובים מבלי להתקלקל.
שאלתי היא למה כיום גדולי ישראל אינם מקושרים לעם? למה אין בהם את הפתיחות של ר' שלמה שמדבקת את העם אל התורה?
למה הרבנים כיום מצמצמים עצמם לד' אמות של הלכה א"י השלמה? אין להם ספונטניות וטבעיות שהיתה לחכמי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אין כיום אף רב בולט שמצייר/ מנגן/ כותב שירה!
אני שואל דווקא אותך הרב אלישע, מכיוון שידוע לי על הפעילות החשובה של הרב במכינת עמיחי בארגמן. בתור רב שכן "מרשה לעצמו" להתחכך עם העולם "האחר" ללא פחד.
ובקיצור, ממה הרבנים חרדים כ"כ?
תשובה
השלום והברכה
אכן ניכר ששאלתך נשאלת מלב כואב ,ומעידה היא על ציפיה גדולה מהתורה ומלומדיה ומעביריה, ויישר כחך על האכפתיות. גם אני שותף לציפיה זו, אך איני מסכים לרבות מהנחותיך בשאלה.
רבים הם הרבנים שאני מכיר, כמו גם "סתם" אנשים טובים שעושים רבות למען העם ,כך לדוגמא "אל עמי", רבני "צוהר", גרעיני קרן מורשת המתיישבים ברבות מערי ישראל, בני עקיבא וכו'. האם אין בהם רבנים "המקושרים לעם" כלשונך?
האם ארגונים כמו "ראש יהודי", "ממעייני הישועה" ועוד רבים העוסקים בקירוב לבבות עם הציבור הקרוי "חילוני" אינם מנסים להדביק את העם לתורה?
האם אתר בו אנו מתכתבים עכשיו עוסק רק בארץ ישראל? ויש עוד אתרים רבים מעין אלה? אומנם נושא א"י אכן הוא חשוב וראוי להתעסק בו, אך איני מסכים להנחתך שלומדים רק על נו שא זה במקומותינו.
פתיחות אמיתית אינה נמדדת רק באופן זה או אחר של התנהגות (ואומנם דרכו של הרב קרליבך זצ"ל בנושא יחסו לבנות אכן הייתה לא פשוטה ובעייתית בעיני רבים , עם כל הזכויות הרבות שהתגלגלו על ידו), אלא ביכולת להקשיב,ללמוד מכל אדם ולאהוב באמת כל יהודי ואדם עם אי ויתור על עמדותיך ויחד עם כבוד עצמי , ורבים הם הרבנים המקיימים עקרון זה למיטב הכרתי.
למרות אי ההסכמה שלי עם חלק מדבריך, וכפי שכתבתי, ברור גם לי שאנו צריכים לעשות יותר, כל אחד בתחומו על מנת שהאמת הגדולה של התורה תאיר אצל כולנו. לשם כך אין מקום לפחד אלא יש ב"ה אומץ וגבורה, אומנם צריך גם לדעת להזהר ,ויש אנשים המבלבלים בין פחד שהוא דבר שלילי לבין זהירות שהיא יסור הדרך בעבודת ה' וכפי שלמדנו ב"מסילת ישרים", ולעתים יש ששוכחים את הדרכת בעל "חובות הלבבות" שמן הזהירות לא להזהר יותר מדי, אך באופן כללי ישנה לעניות דעתי עשיה מרובה. אפילו רבנים ותופשי תורה העוסקים גם בשירה , תיאטרון וכו' הולכים וקמים (כעין הרב חיים סבתו, הרב חגי לובר, כדוגמת בית המדרש שקיים בבית ספר לקולנוע "מעלה" ברשות הרב ורדי וכו' ). אומנם לא זה הסממן המרכזי שקביעת השאלה האם אדם הוא פתוח או סגור , אך ראוי לזכור גם תופעות אלה לפני שקובעים ש"הרבנים חרדים כ"כ" כדבריך.
בברכה
אלישע פיקסלר