הצגה עם דמות מהתנ"ך

בס"ד


יש שאוסרים לצייר או לדמות דמויות מהמקרא בגלל שלא רוצים לצמצמ את הדמות לציור שתמיד תמיד יהיה קטן מהמציאות.

ודאי הוא שאם למשל נציג את משה רבינו כאיש גדול ומיוחד - לעולם לא נוכל לממצוא מישהו עם הארת פנים כמשה. לא נוכל למצוא מישהו עם הוד כמו אהרון. לא נוכל למצוא מישהו עם עוז וענוה שמו דוד המלך.

כל התכונות הללו משתקפות בפני האדם ולכן אם אינם נמצאות עלול הצופה לצמצם את הדמות האמיתית במחשבתו לדמות שהוצגה לו בהצגה.

למעשה נהוג לעשות אחרת כיון שמניחים כי הצופים יודעים להבחין בין הדמות האמיתית לדמות המוצגת ויודעים שלא להדביק בניהם.

למעשה נהוג להציג דמויות מהעבר או מההווה של עם ישראל. ובמיוחד שהצגות אלו דוחקות הצגות ריקניות או שליליות.


אך הצגת דמויות אלו כרוכה בשימת לב הדוקה מאוד מאוד על תוכן הדברים שתאמר הדמות ועל הכבוד שינתן לה במהלך ההצגה.

יש מקפידים שלא להראות דמויות מוכרות או לא להראות פנים על מנת להנצל מהחשש הראשון. אך זו חומרה ולא דין גמור.

בכל מקרה יש לחשוב היטב איך לעשות כן באופן שיביא כבוד גם בצורת הביצוע וגם בדברים הנאמרים כי הצגות של קדושה לא צריכות להיות פחותות ברמתם האומנותית מרמת הצגות של הבל.

בהצלחה.