שאלה
כבוד הרב רב שלומות
בחזקתי כלב שהנו בן 14 שנים.
מצבו הבריאותי לא קל :יש לו שרידי ראיה של אור וצל, חוש הריח שלו נפגם, חוש השמיעה לוקה , והוא חולה בסכרת שאיננה מטופלת (מסיבות כלכליות).
צר לנו על הכלב, אנחנו קשורים אליו מאוד, ומשתדלים לתת לו חיים בתנאים טובים למרות המעמסה .
הוטרינר טוען שעם טיפול מתאים נוכל להאריך את תוחלת חייו במעט (אך לא את איכותם)והוא טוען שאין צורך בהממתו. אני רואה בסבלו (וכן חושדת במניעים שיש לוטרינר- תרופות האחזקה והטיפולים יש בהן חסרון כיס רב מידי עבורנו) לאור כל הנ"ל ברצוני לשאול האם מותרת במקרה זה מתת חסד?
המתת הכלב ועשיית חסד עמנו?
שמא להשאיר את ההחלטה לבורא עולם?
תשובה
שלום וברכה
למרות, שאיני מסכים להגדרות בשאלה של המתת חסד וכו'. הגדרה כזו אינה מתאימה להלכה. אלא תמיד השאלה מותר או אסור. ואם זה אסור אין הגדרה של המתת חסד. ולגופו של ענין,
לטענתך הכלב סובל והשאלה היא האם ניתן להרוג את הכלב?
ישנם דיונים אצל אחרונים ביחס להריגת בעל חיים. האם הריגת בעל חיים היא בגדר של צער בעלי חיים.
בעל "עבודת הגרשוני" סימן י"ג מוכיח מסוגיות בגמרא שאין דין של צער בעלי חיים בהריגת בעל חיים. רבי שלמה לוריא בים של שלמה (בבא קמא סימן ל"ז) מתיר להרוג כלב שגורם הפסד לבעל הבית ואין בהריגה זו צער בעלי חיים.
וכך מופיע בתשובתו המפורסמת של הנודע ביהודה ביחס לצידה שאין איסור ברור של צער בעלי חיים בהריגת החיה.
לכן נראה לי שאם הכלב יש לו צער גדול במצב הנוכחי, ולא ניתן לספק לו את הטיפול הראוי מסיבות שונות עדיף להמית אותו בהרדמה שלא יהיה לו צער מאשר יסבול ביסוריו.
למרות שהדבר נראה מוזר בבעלי חיים המוקד הוא הצער ולא נטילת נשמה. כמובן שביחס לבני האדם זה שונה.
לסיכום: אעפ"י שקשה להעלות על הדעת הריגת בע"ח ובמיוחד שנרקם קשר בין בעליו לבעל החיים עדיף להרוג בע"ח זה ולחסוך ממנו סבל עתידי בהמשך.
בברכה
מאיר נהוראי