המתות חסד, שייך דין רודף למבצע?

שלום רב!
שאלתך התקבלה במכון שלזינגר.

להלן תשובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין:

למרות שאסור לאדם לאבד עצמו לדעת, אסור לסייע לו להתאבד, ואסור להרוג את הזולת גם אם הנרצח מבקש זאת מחמת סבלו,

בכל זאת, אם מצבו של הנרצח הוא שטוב מותו מחייו, והרציחה נעשית לפי בקשתו של הנרצח הרוצה למות, אין דין רודף המתיר להרוג את הרוצח מתוך רחמים ("המתת חסד").

כמה סיבות לקביעה זו.

האחת:

דין רודף, שהוא ההיתר להרוג מי שרודף אחרי חברו להורגו, נלמד בגמ' (פסחים כה, ב) מנערה המאורסה, שהפסוק מתיר להושיע אותה אפילו במחיר חייו של הרודף.
התורה מקישה את דין רוצח לדין נערה המאורשה (מאורסה בלשון התלמוד): מה נערה המאורסה מצילין אותה בנפשו של רודף, אף נרצח דינו כן שמצילים אותו בנפשו של רודף.

הדגש כאן הוא על הצלת הנרדף, על הפגיעה החמורה והמיוחדת בין אדם לחברו הנרדף, או בשפתנו: הגנה על זכויותיו הבסיסיות של הנרדף/ת, אפילו במחיר חיי הרודף לפגוע בהם.

מכאן שהיתר ההצלה בנפשו של רודף מקורו בדין ההצלה של הנרדף/ת. ואם הנרדף/ת איננו/ה רוצה להינצל, בפשטות אין כאן ההיתר להרוג את הרודף, לא בנערה מאורסה ולא בנרצח/ת.

הדברים פשוטים עוד יותר לשיטת המנחת חינוך (מצוה רלז בקומץ מנחה) שסובר שבכלל לא קיימת מצוות להציל מי שמאבד עצמו לדעת. ומכאן שההיתר לקיים את מצוות ההצלה במחיר חיי הרודף איננו שייך לכאן כלל, שהרי אין כאן מצוות הצלה.

אך גם לדעת החולקים על המנחת חינוך, הסוברים שקיימת מצוות להציל מאבד עצמו לדעת מידי עצמו או מידי המסייע לו, (הובאו באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א, ערך איבוד עצמו לדעת, הערות 87-90), בכל זאת אין דין רודף בנד"ד משלש סיבות.

1. דעת הרב זלמן נחמיה גולדברג (בספר עמק הלכה – אסיא, כרך א, עמ'77-78) שלכל הדעות אין מצוה להציל את מי שטוב מותו מחייו.
2. גם אם לא נקבל את דעת רז"נ גולדברג, נראה מפשט הסוגיא ומדברי בעל השאילתות שאילתא מב, שאין היתר להרוג את הרודף במקום בו מטרת ההצלה איננה שמירה על זכויותיו של הנרדף בדיני בין אדם לחברו. כשמטרת ההצלה נובעת רק מחמת הלכות של בין אדם למקום, לגביהם, כשהם לבדם, לא נקבע דין רודף.
3. הטעם המיוחד המובא בספרו של הג"ר אביגדר נבנצל בספרו ביצחק יקרא (תשל"ז), סי' נז.


מרדכי הלפרין


מידע רפואי הלכתי ומאמרים בנושא רפואה והלכה ניתן למצוא באתר האינטרנט של מכון שלזינגר: www.medethics.org.il