שאלה
לכבוד הרב שרלו שלום וברכה,
(ליתר בטחון אני שולח את השאלה גם כאן, למקרה שהרב לא קיבל את השאלה)
תודה רבה לכבוד הרב על תשובתו. ירשה לי כבוד הרב להתייחס ולשאול לגבי כמה מדבריו בתשובתו שהשיב לי.
הרב מציג בתשובתו את דרך החשיבה שהצגתי בשאלתי, רק כאחת מדרכי החשיבה האפשריות. אבל יש הרי אינספור דוגמאות שזו דרך חשיבה שנקטו בה ענקי עם-ישראל לאורך הדורות? האם אין זו הוכחה לכך שמדובר לא רק באחת מצורות החשיבה, אלא בצורת חשיבה מרכזית?
הרב כותב "אני לא מבין את היומרה האנושית לברר את הסיבות שריבונו של עולם ברא את העולם". אבל אלה הרי דברים שעסקו בהם ענקי עם-ישראל לאורך הדורות, ואם כן, איך ניתן לקרוא לזה "יומרה"?
הרב כותב "בתורה לא כתוב מפני מה החליט הקב"ה לברוא את העולם" – זה אכן לא כתוב בתורה שבכתב, אך זה כן מבואר בתושב"ע. ואם כך זה כן כתוב בתורה?
הרב כותב ש"עצם הניסיון לבאר את הקב"ה במטבעות שאנו מדברים בהן על עצמנו – נראה לי משונה", אבל אלו הרי מטבעות שענקי ישראל השתמשו בהן? ואם כן איך ניתן להגיד שזה נראה משונה?
הרב כותב "אני לא יודע מה הקב"ה "רוצה" ". אבל הרי אנו אומרים בתפילות רבות "יהי רצון מלפניך", אנחנו מביעים בזה את משאלתנו שכך וכך יהיה רצונו של ה' יתברך, כלומר מטבע הלשון "רצון" לגבי הקב"ה, הוא לא נדיר אצלנו, אלא בשימוש תדיר. וכן כתוב "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אלוקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ", כלומר הנביא יחזקאל קיבל נבואה מהקב"ה, שבה הקב"ה עצמו מדבר על עצמו כחפץ בדבר אחד, ולא חפץ בדבר אחר? כמובן שאנחנו לא יכולים לדעת מה הקב"ה רוצה בכל רגע ורגע, אבל מכל מקום אכן יש כאן עיסוק ברצונו?
כתוב בתורה: "ריח ניחוח לה' ", ומפרש רש"י: "ניחוח – נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני". ואם כן שוב מפורש כאן בתורה שלא רק שהקב"ה רוצה, אלא להבדיל אלף אלפי הבדלות מבן-אדם, גם לקב"ה שייך שתהיה נחת רוח, ואף שייך שתהיה לו נחת רוח מכך שרצונו נעשה?
הרב כותב "ואילו על הסיבות שהדברים שאנו עושים חשובים בעיני הקב"ה – איני יודע דבר, והן פליאה בעיניי". אבל הרי יש את הסיפור על אליהו הנביא שראה שני יהודים בדחנים בשוק, ואמר שיש להם עולם הבא בגלל שהם משמחים את האנשים העצובים (אני מקווה שאני לא טועה בסיפור). וכן סיפורים חסידיים שבהם מדובר ע
תשובה
שלום וברכה
א. אני מסכים כי היה ניסיון לאורך מאות שנים ללכת בדרך זו, ולפענח את המגמות האלוקיות מתוך הקבלה לעולם של בני אדם. אולם נראה לי כי פג תוקפה של דרך זו. דברים דומים לאלה כתב הרב סולובייצי'ק במסתו "ובקשתם משם": "...בשעה שהפילוסופיה של ימי הביניים וגם זו של ראשית התקופה החדשה ביטאו את דרישת האל-סופיות והנצחיות בצורה אובייקטיבית, על ידי ניסוח מופתים חותכים, לדעתם, בעלי תוקף הגיוני, באה התפיסה החדישה והעיזה לכפור בערכם ההגיוני-אובייקטיבי של המופתים, שמחבריהם יסדום על הנחות קטיגורייליות, כמו זו של העצם או הסיבתיות. אמרה התפיסה החדישה: אין לנו רשות להשתמש בקטגוריות ילידות מציאות סופית, מותנית וזמנית, כדי להוכיח אמיתת מציאות אל-סופית, מוחלטת ונצחית קטיגוריות אלה, ברכה צפונה בהן כשהן נתבעות לקיום חוקים פורמליים-כמותיים וליצור תבנית עולם מדעי, אינן יכולות לצאת מתוך מעגל הניסיון המדעי, ולהשתלט שלטון בלי מצרים בעולם על-מוחשי, על-ניסיוני ועל-שכלי" (ובקשתם משם עמ' 127-128). אני מאוד מזדהה עם דברים אלה, ועל בסיסם כתבתי את מאמר הסיום ל"אחריך נרוצה".
ב. מה שעשו גדולי ישראל לא היה "יומרה" כי זו הייתה הארת הדורות שלהם. כיום אנו מתייחסים לזה כאל יומרה. זו גם הסיבה לראות בדברים דבר "משונה".
ג. לא כתבתי כי המושג "רצון" לא קיים אצל הקב"ה. אם תקרא שוב את דבריי כתבתי כי אין אנו יודעים אלא את מה שהקב"ה גילה לנו בדברי קודשו. לפיכך, הראיות שהבאת מיחזקאל מחזקות את תפיסתי ולא חולקות עליה. הקב"ה גילה לנו את הנהגת השכר והעונש, והקב"ה לא גילה לנו מפני מה הוא ברא את העולם.
ד. לא הבנתי מה אתה מבקש להוכיח מהסיפור על אליהו הנביא. נושא הדיון שלנו היה מפני מה בכלל חשוב לקב"ה מה שאנו עושים – ועל זה כתבתי שאין אנו יודעים. אנו כן יודעים על הרבה דברים שחשובים "בעיני" הקב"ה והוא תובע שנעשה אותם, אולם אין אנו יודעים למה.
ה. איני חושב שהפרשנות של "תשי" היא כפי שכתבת, וגם לו היא הייתה כזו – אין מדובר בחולשה של הקב"ה ח"ו.
ו. איני יודע להסביר מהי "תאווה" במושגים האלוקיים.
קיצורו של דבר, אם אתה מוצא טעם בניסיון להסביר מפני מה הקב"ה ברא את העולם, ואתה מוצא טעם בדיבור על "חולשות" של הקב"ה, ואתה מאמין כי אכן אתה יורד לדעתו של בורא עולם – כאמור בתשובתי הקודמת, רבים עשו זאת, ואתה בוודאי הולך בדרך סלולה. ואילו אני טוען כי משעה שנתחדשה עלינו המחשבה החדשה, כפי שהבאתי לעיל מדברי הרב סולובייצי'ק, אחיזה בדרך זו היום היא יומרה שאיני מוצא בה טעם.
כל טוב ויישר כוח על הבירור