שאלה
בס"ד
כבוד הרב, שלום וברכה!
עברה עליי שנה קשה, אפילו מאד.
הייתי עמוסה באינספור דברים לעשות ולבצע, המון דברים שדרשו אחריות ותשומת לב, לא כולל הלימודים והמשפחה.
אחד הדברים העיקריים שנתנו לי כח להחזיק ולהמשיך קדימה, היה שפניתי לקב"ה כל הזמן.
דבר ראשון על הבוקר, דבר אחרון לפני השינה, רגע לפני מבחן, רגע אחריו, וכו' וכו'.
בכל סיטואציה אפשרית, ביקשתי מקב"ה שיהיה איתי, וכמובן שלא שכחתי להודות.
והאמונה שלי הלכה איתי, והחזיקה אותי, וידעתי שאני אף פעם לא לבד ואף פעם לא יאונה לי רע.
התקרבתי אליו. מאד.
והנה, עכשיו, באצמע חדש אלול, כש"המלך בשדה", אין לי תחושה כזאת!!!!!
כי בשבילי הוא בשדה כל הזמן!!!!
יש לי הרגשה של קרבה אליו בכל ימות השנה, והימים האלה לא מיוחדים לי!!!!
ויותר גרוע- כ"כ קשה לי להתפלל בצורה ה"פורמלית", כי אני כ"כ רגילה לדבר ישירות, מהלב, ולבקש, ולהודות, ולשבח בשפה שלי....
אני לא יודעת מה לעשות....
תודה מראש...
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
סימן הוא שאת צריכה [לעלות מדרגה] בעבודת השם.
להמשיך את עבודת השם כמו שהיה עד כעת ולעלות ברמה הרוחנית.
העליה הזו חייבת להיות מלווה בלימוד.
ללמוד יותר אמונה,
ללמוד יותר מוסר,
ללמוד יותר הלכות,
ללמוד יותר את מלאכת הכוונה בתפילה.
לנסות לקיים מצוות במקסימום השקעה.
למשל אם את הולכת לעשות חסד אז שזה יהיה מכל הלב ומכל הנשמה.
לשיר , לשמוח, והכי חשוב לעודד אחרים.
וכך לאט לאט תרימי את עצמך לגבהים רוחניים שמתאימים לך ולאישיות שלך.
כדאי לך להתייעץ עם אדם שאת מעריכה ושמכיר אותך ואת סיבבת חייך.
בהצלחה,
עוזיאל