המטרה מקדשת את האמצעים

לשואלת שלום רב.
משפט זה נכון, אבל משמעותו שונה. כאשר האמצעים הם חול, כלומר נייטרליים, אז מטרה עליונה יכולה לקדש אותם. עור של בע"ח אין בו שום קדושה. אבל כשעושים ממנו תפילין הוא הופך להיות קדוש. וכך פעולת חולין יומיומית רגילה כמו אכילה, אם אדם אוכל להנאתו, אז זה נשאר חולין. אבל אם אדם אוכל בשביל שיהיה לו כח לעבודת ה', אז גם פעולת האכילה מתקדשת והופכת לחלק מעבודת ה'. וכן אם אדם אוכל בשביל שיהיה לו כח להיות חייל יותר טוב ולהגן כראוי על עם ישראל, האכילה עצמה הופכת לערכית.
זה נכון לגבי אמצעים שהם חולין, שאותם ניתן לקדש. אבל אמצעים פסולים, שליליים, בהם אסור להשתמש. הדוגמא שמופיעה בהלכה זה אדם שגוזל לולב או סכך כדי לקיים מצוות נטילת לולב או סוכה. הכלל הוא שהמצווה פסולה, הוא גם לא קיים מצווה, וגם ברך ברכה לבטלה, וברכה זאת נחשבת ניאוץ, ע"פ הפסוק "ובוצע (לשון בצע, גזל) ברך נאץ ה'" וזה נכון לגבי כל המטרות. אסור להשתמש באמצעים פסולים ורעים כדי להשיג מטרות טובות.
בברכה
אפי קיציס