הלשנה

בס"ד

שלום רב!

ברשותך, אשיב לשאלתך בסדר מעט שונה מסדר שאלותייך:

האם יש חשיבות לנושא?
הנושא שאת מעלה בשאלתך חשוב ביותר וכאוב:
[חשוב] - מפני שהוא מציב שני ערכים במבחן ובכך נוצר קונפליקט בין ערך החברות והנאמנות לחבר מול ערך האמת. זו דילמה שאין לה תשובה פשוטה והיא מצריכה שיקול דעת והרבה רגישות.
[כאוב] - מפני שנגע ההעתקות קיים והוא מעיד על ירידה גדולה ברמת המוסריות שלנו. קיומן של העתקות מעורר חשש גדול שקיימת תפיסה שיושר אינו ערך בעל חשיבות, ולא פחות חמור מכך – שהעובדה שאין מי שרואה את ההעתקה מאפשרת להקל בה ראש.
כאמור, יש חשיבות רבה בשאלה זו ועל אף היותה כאובה – אני שמח שהעלית אותה. שאלות בנושא זו שבות ועולות באתר בהקשרים רבים ומגוונים, ולכן אנצל את חוסר הבהירות בניסוח השאלה, ואענה באופן כללי ובהרחבה.

[האם את צריכה לעודד את ההלשנה?]

באופן כללי – לא. העתקה במבחנים היא סימפטום אחד של חוסר יושר. לכן, על כל אחד מאיתנו - תלמידים, מורים והורים - מוטלת החובה לעשות ככל יכולתו על מנת למגר את ההעתקות, אם ברצוננו ליצור חברה מתוקנת וישרה. זאת נוסף על האיסור ההלכתי שבגניבת דעת. השאלה היחידה שעומדת לנגד עינינו היא כיצד ניתן לשרש את התופעה, וכאן התשובה משתנה בין הגורמים השונים.
אחד הגורמים המשמעותיים הם מידת קירבתך למעתיקה, ומשאלתך נתון זה לא ברור, ולכן אנסה להתייחס למקרים השונים:
[אם את חברה קרובה של תלמידה שמעתיקה], איני חושב שמתפקידך לערוך לה שיחת מוסר – אלא אם כן את חברה מאוד טובה שלה ואת חושבת שתוכלי להשפיע עליה. אם המצב לא כך, כדאי שתבהירי לה שיושר היא תכונה שמאוד חשובה לך, וקשה לך להיות חברה של מישהי שאינה ישרה. בכל מקרה, אני חושב שהלשנה אינה פעולה נכונה, מסיבות שאפרט בהמשך.
אם אינך חברה קרובה שלה, תוכחתך בודאי לא תועיל לה. מן הראוי שתבררי לעצמך מה הסיבה לרצון להלשין: השאיפה לחברה מתוקנת וישרה, או הרהור בסגנון: "למה שאני אשקיע ואלמד ואקבל ציון בזכות עצמי, והיא לא תלמד מספיק, תבוא למבחן ותעתיק ותצליח יותר ממני?"
אם הרצון ליצור חברה מתוקנת הוא זה שעומד בבסיס רצונך להלשין או לעודד הלשנה – כדאי שתפני למחנכת ותאמרי לה, מבלי להזכיר את שמות התלמידות המעורבות, ותאמרי לה שאת חשה שיש העתקות בכיתה. אני מאמין שהמחנכת תדע כיצד לטפל בבעיה באופן חינוכי שישפיע לטובה על כל האקלים הכיתתי.
אם הסיבה להלשנה או לעידודה נובע מהרהור "למה שאלמד והיא תעתיק ותצליח כמוני או יותר ממני" – אני יכול להבין את ההרהור הזה. תחושה כזו יכולה להיות בהחלט לא נעימה, ואף על פי כן, דרך ההתמודדות איתה אינה פניה למורה ודיווח על התלמידה שהעתיקה. [כדאי שנרגיל את עצמנו לכך שהיושר הוא ערך חשוב באופן עצמאי], גם אם מסביב יש העתקות. הציון שאת קיבלת – הוא הציון שלך, זה מה שחשוב. אם בכל זאת מפריעה לך העובדה שחברותייך מעתיקות – פני למחנכת ודברי איתה על כך. על כל פנים – איני חושב שההלשנה היא הפתרון, ועל כך ארחיב בהמשך.

[גם להורים יש אפשרות למנוע את התופעה]. פעמים רבות, הורים מעודדים העתקות מבלי שהתכוונו לכך. לעיתים, נוצרת אצל תלמידים תחושה שהוריהם יודעים להעריך רק את מה שניתן לראות בעיניים – את הציונים. אם הורה יחזק בילדו את התחושה שהוא מעדיף שבנו או בתו יקבלו 60 ביושר על פני 90 במרמה – חלק ניכר מהלחץ שמביא תלמידים להעתיק יופחת. לכל אדם יש 'חזקת כשרות'. אין תלמיד שנולד עם רצון מובנה להעתיק. לעיתים, תלמיד חלש עלול לחוש שהוריו מעוניינים לראות אך ורק את הציון הסופי במבחן התוצאה, ולא מתעניינים כלל בדרך באמצעותה הוא הגיע לציון זה. תחושה זו קיימת לפעמים גם אצל תלמידים מצטיינים שיעדיפו לקבל ציון מקסימלי שלא ביושר, על פני פחות מכך ביושר. אם המסר מהבית יהיה שהיושר הוא ערך עליון – הרצון להעתקות יקטן. גם כאן, אם הורה חש שהמורה לא מודע למצב בכיתה, וקיימות העתקות שכתוצאה מהן נוצר אצל המורה רושם מוטעה – מן הראוי שישוחח עם המורה על כך ולא יעודד את בנו או בתו להלשין.

[האם זה משנה מי מעודד להלשין? מה כל כך רע בהלשנה?]

לכאורה, ישנם מצבים בהם הדרך היחידה של מורה להתמודד עם בעיות בכיתתו היא לעודד הלשנה. אף על פי כן, לעניות דעתי, מומלץ להימנע מכך בכל מקרה אפשרי. הלשנה, ואין זה משנה מי יזם אותה, גורמת לבעיות חברתיות רבות. היא מעכבת את גיבוש הכיתה ואת התפתחותה החברתית. במקרים רבים, הנזק החברתי שבהלשנה גדול הרבה יותר וקשה לתיקון יותר מהנזק אותו באה ההלשנה לתקן. ההלשנה, במקרים רבות מטילה את האחריות על המצב בכיתה על אלה שלא אשמים בו. כלומר, פעמים רבות קל הרבה יותר למצוא אשמים באמצעות הלשנה ולהענישם מאשר ליצור תהליך חינוכי עמוק ומקיף שאולי יביא למציאת האשם – אך חשוב מכך – יגרום לתופעה הבעייתית - העתקות במקרה זה - להיעלם. כאשר מעודדים הלשנה, חש התלמיד שיודע את פרטי המקרה כאילו כל האחריות היא על כתפיו, בעוד האחריות האמיתית מוטלת על הצוות החינוכי.
אמנם, יש מקרים חמורים בהם ישנה חשיבות עילאית למציאה מיידית של המעורבים באירוע, ובמקרים מסוג זה לא ניתן לשלול את ההלשנה. אך חשוב לזכור שהלשנה אינה כלי חינוכי.
בנוסף, במקרים רבים לתלמיד המלשין ניתנת דרגת אמינות גבוהה יותר מזו של האחר, ובכך ניתן לתלמידים מסויימים כח שעלול להיות מנוצל לרעה – גם אם לא בפועל.

[ביקשו ממני להלשין, איך להגיב?]

אם נעשתה פנייה מטעם אחד המורים לתלמיד כלשהו, הטוב ביותר שהתלמיד שפנו אליו ישתף את המורה שפנה אליו בלבטיו ובכך שהוא נקרע בין מחויבותו לחברה לבין מחויבותו לאמת. על כל פנים, אם הפניה נעשתה מהצוות החינוכי, פני הדברים משתנים ממקרה למקרה, ובהתאם לקשר שנוצר בין המורה לתלמיד.
בשורה התחתונה – ודאי שאין לשקר. אם המורה מעוניין במידע גם לאחר שהלבטים הוצגו לו – יש לומר לו אך ורק את האמת.

[לסיכום], כפי שכתבתי בפתיחה לתשובה, שאלתך מורכבת וקשה לתת עליה תשובות חד-משמעיות. הלשנה אינה פתרון חינוכי, ולא נראה לי שמומלץ לעודד אותה. אף על פי כן, ייתכנו מקרים שבהם אין ברירה, אם כי לדעתי העתקה במבחנים אינה אחד מהמקרים הללו.
[עלינו להשתדל שכל מעשינו יהיו על מנת להרבות שלום ואמת, וכך באמצעות הפעלת שיקול דעת ורגישות נוכל להגיע למסקנות ראויות ולמעשים טובים.]

בברכה ובהצלחה,
מוטי, צוות ישיבת הר עציון

(המשיב אינו רב)