הלכות שאחרי החתונה.

ב"ה



ברכה ושלום.


הנושא הזה מורכב מכמה וכמה פרקים .
יש לך לעיין בספר "דרכי טהרה " או בספר " קיצור דרכי טהרה " שחיבר הרב מרדכי אליהו שליט"א.

באופן כללי יש לך לדעת כי התורה רואה במערכת היחסים שהולכת ונבנת אחרי החתונה כבניית בית מקדש קטן בתוך הבית הפרטי שלך.

מערכת יחסים זו לוקחת בחשבון המון פרטים ופרטי פרטים שהם מהווים את חומר הבניה של בית מקדש זה.
לדוגמא: מצווה לשמח את האשה בשנה הראשונהאני מעתיק לך את דבריו של ספר החינוך מצוה תקפב:


מצוה שישמח חתן עם אשתו שנה ראשונה

שנצטוינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת, כלומר, שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לענינים אחרים לשבת זולתה ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלמה מיום הנישואין, ועל זה נאמר [דברים כ"ד, ה'], נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח.

משרשי המצוה, כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לבראות העולם, וחפצו שיתישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה שיזדווגו בהכשר, כי הזנות תועבה הוא לפניו, על כן גזר עלינו העם אשר בחר להיות נקרא על שמו שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנשא אותה כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניניה דרך זרות, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו ויוכשרו הוולדים שתלד לו ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה מ"ד ע"א] שאחד הנושא את הבתולה או האלמנה או יבמה חייב בזה, שכולן ראויין לכך לפי הטעם הנזכר, אבל לא המחזיר גרושתו.


ונוהגת מצוה בכל מקום ובכל זמן.

ועובר על זה ופרש ממנה תוך שנה לעמוד זולתה ימים רבים ואפילו במחילתה ביטל עשה זה. ומכל מקום הרוצה לצאת לדבר מצוה או לשמוח עם רעיו על דעת שישוב לימים מועטים בשמחה, מן הדומה שאין בזה ביטול המצוה, ויש אומרים שבמחילתה מותר.







בברכה,






עוזיאל