הלכות מסויימות

בס''ד

לשואלת היקרה שלום.
שאלת מספר שאלות ובע''ה נענה עליהן אחת לאחת.

קול באשה ערווה

צדקת בדבריך, חז''ל אכן פסקו ש"קול באשה ערווה" והכוונה היא דוקא לקול שירה ולא לקול דיבור. והטעם לכך הוא מפני שקול השירה של האשה יש בו מעין חשיפה של מעמקי הנפש יותר מאשר דיבור ולכן מדרכי הצניעות שאשה לא תשיר בפני זרים. אמנם אין זה כמו שכתבת, ששמיעת קול שירה הוא כמו לראות אשה ערומה, אך מכל מקום גם בזה יש איסור.

חשוב להבהיר, כל ההלכות של צניעות האשה אינן נובעות מתוך זלזול בערכה של האשה או התנכרות למשיכה הטבעית שיש בין גבר ואשה, אלא אדרבה ההיפך הוא הנכון, מתוך ההערכה הגדולה שיש להלכה כלפי האהבה בין בני הזוג והרצון לשמר את האהבה הזו בתוך חיק המשפחה ולא להפכו לדבר זמין וזול, לכן קבעה ההלכה סייגים לכל אותם הסממנים המבטאים צדדים פנימיים של אשיות האשה, על מנת שהאהבה בין בני הזוג תשמר דוקא בין הבעל לאשתו.

לכן קבעו חז''ל גם ש"קול באשה ערווה" וזה לא מתוך הגנאי שיש בקולה של האשה [אפילו אם היא מזייפת] אלא האיסור נובע כאמור מהצד העמוק בנפשה של האשה שהיא חושפת בנוכחות גברים זרים ועל ידי כך יש חשש שתיווצר קרבה מוגזמת שאינה מותרת בין גבר ואשה שאינה בעל ואשה, לכן חז''ל אסרו שמיעת קול נשים מגיל אחת עשרה.

כאמור האיסור הוא מדרבנן ועל כן יש ללמוד מכאן לעניין שירה בפני אביה או אחיה- ידוע שמותר לאביה לנשקה ואין בכך איסור, שכן בין אבא לבת באופן טבעי אין משיכה. כתוצאה מכך יש ללמוד לעניינו, שגם מותר לאשה לשיר בפני אביה או אחיה, אך כל קרובי משפחה אחרים [דודים או בני דודים וכן גיסך או חמיך]- אין לשיר בפניהם, שכן בהם כן שייך החשש של קרבה מוגזמת האסורה.

אני מבין את הקושי שיש לך בדבר ואת הצער שנגרם לך בעקבות ההלכה הזו, אך דעי לך שכיון וההלכה היא דבר הטבעי לנו ואם קשה לנו לקיימה זה כיון שאנחנו חרגנו והרגלנו את עצמנו בדברים שהם נגד הטבע שלנו, לכן בע''ה במהרה תראי שאין הדבר נורא כל כך ואדרבה בשולחן שבת שתהיי רק עם בעלך השירה תראה דבר הרבה יותר קדוש ומקשר לקב''ה.

שימוש באמצעי מניעה לזוג נשוי

משאלך הבנתי את פליאתך לגבי שימוש באמצעי מניעה לזוג נשוי שכבר יש להם ילד, שלטענתך הרי דבר זה נתון לשיקול הדעת של בני הזוג בלבד.

אך דעי לך, שבשימוש באמצעי מניעה ישנם מספר בעיות הלכתיות שאינן נפתרות על ידי זה שכבר יש לבני הזוג ילדים. נציין רק שהרב בורשטיין [ראש מכון "פועה" המתמחה בנושא פוריות ורפואה] פסק, שיש היתרים מסויימים לבני זוג להשתמש באמצעי מניעה כחצי שנה אחר הלידה. [אך בכל מקרה יש לדון לגופו ומומלץ להתקשר למכון פועה ולשאול אותם. מכון פועה- 6515050- 02]

להלן נפרט בהרחבה את הבעיות ההלכתיות שיש ואת סוגי אמצעי המניעה הקיימים והיתרונות והחסרונות שלהם.
הבעיות שיתכנו בשימוש באמצעי מניעה- הוצאת שכבת זרע לבטלה, סירוס [הגבר כמו למשל קשירת צינור הזרע או האשה כמו למשל קשירת חצוצרות] ביטול מצוות פריה ורביה, מצוות "לשבת יצרה" ו"לערב אל תנח ידיך"- כלומר הבאת ילדים יותר מהמחויב להלכה [בת ובן], וביטול מצוות עונה. דבר נוסף שראיתי הוא שאם האמצעי פוגע בהנאה בתשמיש זה ג''כ קריטריון בר השפעה, שכן עקב כך תיתכן פגיעה במצוות עונה.

כ''כ ישנן מס' שיטות מניעה- שיטות הפועלות על האשה [באופן קבוע- כמו סרוס, או באופן זמני- כמו גלולה או התקן תוך רחמי]. שיטות הפועלות על האיש. וכן שיטות המונעות את המפגש של הזרע עם הביצית- בפעולה אקטיבית [קונדום, כיפה, קצף וכד'] וכן בפעולה פסיבית [פרישות מחיי אישות, "ימים בטוחים" וכד'].

לכל סוג של אמצעי מניעה יש את האיסורים השייכים לגביו ויש איסורים שאינם שייכים וקביעת סוג האמצעי מושפע מכמה קריטריונים-
• מהו הצורך למנוע הריון [למשל אם זה גובל בפיקוח נפש אזי נתיר אמצעים יותר "דרסטיים" או האם האשה כעת אחרי לידה/ מס' לידות ורוצה "לנוח"]
• לאיזו תקופה רוצים למנוע את ההריון [יש הבדל אם זה לחודש או לחצי שנה]
• מהי ההסטוריה של הזוג [האם כבר יש להם ילדים- קיימו מצוות פריה ורביה. לעיתים גם סוג הקשר הנפשי בין בני הזוג יגרום לכך שנצריך טיפול מיוחד וכו']
• מהי האלטרנטיבה [או שתתיר לנו אמצעי מניעה או ש...]
• איזה איסור יעברו בני הזוג ע''י השימוש באמצעי המוצע להם [כאמור ככל שהאיסור חמור יותר כך ההיתר קטן יותר]
• האם אמצעי מניעה "קלים" יותר לא הועילו.
• אפי' אופיה של האשה יכול להשפיע [כגון ששוכחת באופן קבוע ליטול גלולות].
• בטיחות האמצעי [לבריאות האשה ותופעות לוואי כגון דימומים]

ישנן מס' היתרים המקלים על בחירת האמצעי-
המשך מצב- כלומר אם עד כה האשה לא יכלה להרות באופן טבעי [כגון מניקה]- אזי קל יותר להתיר לה להשתמש באמצעי מניעה כהמשך למצב שהיה עד כה.
גרמא- הריסת הזרע באופן פסיבי, כלומר הזרע יוצא מהגבר ומגיע לאשה ושם הוא פוגע בקצף הפוגם בו. וזה שונה מאשר ספוגית, שם הזרע נשפך ישירות על הספוגית ונהרס.
זמני- כל אמצעי שהוא זמני- קל יותר להתירו, בשונה למשל מקשירת חצוצרות, שהיא הליך בלתי הפיך המעקר את האשה לחלוטין.

להלן נרחיב מעט בעניין האמצעים עצמם-
גלולה- כאן נפתרו הבעיות של הוצאת שכבת זרע לבטלה וכן של סרוס [שהרי זה זמני],כ''כ אין בו הפרעה בהנאה בקיום יחסי האישות. אלא נשארה הבעיה של מצוות פריה ורביה ו"לשבת" ואז יש הבדל בין אם הבעל קיים מצוות פריה ורביה או שמא עדיין לא. כ''כ באופן זמני הכי קל להתיר את השימוש בגלולה.
מדבקה- באופן פזיולוגי היא פועלת כמו הגלולה ומותרת כמוה, רק שבה יש בעיה של חציצה במקוה [היתרון שבה הוא שהאשה לא שוכחת ליטול את התרופה כל יום].
התקן תוך רחמי- כאן ג''כ אין בעיה של של שכבת זרע לבטלה וכן של פגיעה בהנאה בתשמיש, כ''כ הוא הפיך וא''כ אין בו בעיה של סרוס. הבעיה [בנוסף לפריה ורביה, שקיים לכאורה כאמור בכל אמצעי אלא אם כן יש פטור כעת ממצוה זו] היא כפולה- דימומים בין ווסתיים. וכן יש סברא הטוענת שאפקט ההתקן הוא ע''י הפלת הביצית המופרית לאחר ההשרשה והוי כעין הפלה מוקדמת [אע''פ שכיום הרבה מדענים סוברים שההתקן מועיל מכיוון אחר, שקודמים להשרשה].
כובעון- כאן כיון שהזרע נשפך ישירות לכיס, הרי שיש כאן איסור של שכבת זרע לבטלה, כ''כ תתכן פגיעה בהנאה בשעת התשמיש.
כיפה- תפקידו הוא כמו הכובעון, למנוע מפגש בין הזרע לביצית. אך בשונה ממנו הכיפה מונחת בעומק הנרתיק של האשה ואז יתכן שאין בעיה של שכבת זרע לבטלה, שכן הזרע זורם מהבעל לאשתו באופן חופשי.
סרוס ועיקור- בעיה של שכבת זרע לבטלה אין כאן אבל הדיון המרכזי הוא בעניין הסרוס- במי "פוגעים" האם באיש או באשה [זה יוצר הבדל לגבי חומרת האיסור] וכן האם זה זמני או קבוע.
קוטלי זרע- גם כאן אין בעיה של סרוס או פגיעה בהנאה, אך כאן יש לדון מצד הוצאת שכבת זרע לבטלה, וזה מושפע מהדיון האמור לעיל –גרמא.
תקופה בטוחה- יש "רק" בעיה של פגיעה במצוות פריה ורביה.
משגל נסוג- ישנה בעיה של הוצאת שכבת זרע לבטלה.

לסיכום- ראינו שישנן מספר בעיות הלכתיות בשימוש באמצעי מניעה וכל מקרה צריך לדון בו לגופו, אך סתם ללא כל צורך אין להשתמש. גם לגבי הנושא של "להשקיע בכל ילד" זה לא מוחלט כ''כ שמותר ועל כן מומלץ להתייעץ עם רב פוסק המומחה לנושא זה [למשל מכון פועה. נציין שניתן להעזר במכון זה בצורה אנונימית אלא רק לשאול את השאלה ולמסור מספר פרטים על מנת לברר את המצב לאשורו ולקבל תשובה].

כיסוי ראש לאשה גרושה או אלמנה


השולחן ערוך פוסק שאסור לפנויה וכן לאשת איש ללכת בגילוי ראש. וכתבו פרשני השולחן ערוך שכוונת השולחן ערוך כשאמר "פנויה" היא לגרושות ואלמנות שאסור גם להן ללכת ללא כיסוי ראש.

אך כותב הרב משה פיינשטיין [מגדולי הפוסקים בארה''ב בדור האחרון] שהחיוב לאשה גרושה לכסות את ראשה הוא חיוב מדרבנן, בשונה מהחיוב של אשת איש, שחיובה בכיסוי ראש הוא מדאור'.

כתוצאה מכך פוסק הרב פיינשטיין, במקרה ויש אשה אלמנה שעליה לפרנס את ילדיה ובמקום עבודתה דורשים שתלך ללא כיסוי ראש או שתפסיד את מקור פרנסתה- במקרה כזה שיש בו הפסד כל כך גדול לכן התיר לה הרב פיינשטיין.

כמו כן אשה צעירה שחס ושלום נתאלמנה או התגרשה וחוששת שמא לא יהיה לה סיכוי להתחתן שוב כתוצאה מכך שהיא תשים כיסוי ראש, שכן כתוצאה מכך גברים לא יתעניינו בה וכד' גם זה נחשב כצורך גדול בו יש להקל.

יהי רצון שלא תגיעי לכדי השאלה הזו.

מקורות- שולחן ערוך אבן העזר סימן כ''א סעיף ב' ובפרשנים שם [חלקת מחוקק ובית שמואל]. שו''ת אגרות משה חלק אבן העזר א' תשובה נ''ז.
נשמח לתגובה: karnei_shomron@intermail.co.il

צוות משיבים ישיבת ההסדר קני שומרון.