שאלה
שלום לך כבוד הרב,
אני מנסה להתעמק קצת יותר בהבנה מסויימת של הלכות אבלות.
בתור אבל אסור לי לשמוע מוסיקה או להשתתף בשמחות.
השאלה שלי היא כזאת, לפי אמונתנו אנו צריכים להבין ולפעול שעולם זה הוא רק מסדרון ולא יותר מזה. ושאדם נפטר הוא בעצם "נפטר" מהעולם הזה ונכנס לעולם האמת. למה בעצם אנו מבצעים את כל מנהגי האבלות האלו, הרי אין אנו צריכים לשמוח שתיקונו של אדם יקר לנו הסתיים והוא נפטר מעולם גשמי זה?
ובעיקר למה להמנע ממוזיקה ושמחות הרי אין דברים אלו יעזרו לאבל להתעודד ולהחזיר שמחת חיים לליבו?
תשובה
שלום רב.
האבלות נתקנה על ידי ההלכה, לא מתוך רצון להעביר את האדם סבל נוסף, אלא מתול הבנת טבע האדם, כפי שמסביר זאת באופן מופלא בין השאר הרב סלובייצ'יק זצ"ל בספרו "מן הסערה" על אבלות וימי אבל.
בקצרה, ההלכה מבינה שכאשר אדם מאבד מישהו קרוב לו, הוא כואב ודואב, ויש לתת מקום לכאב הזה ולא להתעלם ממנו כפי שכתבת 'לחזור לשמוח מהר'.
מהכאב הזה צריך להתקדם. צריך להיבנות.
הקב"ה לא לוקח מאיתנו משהו או מישהו יקרים לנו סתם כי הוא נהנה חס וחלילה לראות אותנו סובלים. מלבד זאת שכנראה הגיע זמנה של נשמה לחזור אל יוצרה, אנו צריכים להתקדם הלאה כתוצאה מההתמודדות עם הנסיון. בספרו, מרחיב הרב סלובייצ'יק את מקומם ותפקידם של כל אחד מחלקי האבלות: האונן, השבעה, השלושים יום והשנה, ותהליך האבלות כולו מאפשר צמיחה מחודשת והדרגתית, כתיקון לאטימות הנגרמת כתוצאה מההלם והכאב הכרוך בחווית האובדן, וראוי ורצוי לעיין בכך לעומק. ולוואי שלא נדע עוד צער.
אלעד.
(המשיב אינו רב.)