שאלה
שלום
ברצונ לדבר על הכאת ילדים .
קראתי ושמעתי על דעות שאומרות שמעשה זה הוא מעשה נכון והכרחי ועל דעות שאומרות שהכאת ילדים הוא מעשה לא נכון .
עכשיו אביא לפניכם את הדעות :
קראתי בספר משלי יג, כה את הפסוק "חושך שבתו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר " והבנתי מכך ששלמה המלך רואה בהכאת הילדים "הרעים " חלק בלתי נפרד מהחינוך היהודי ,ואף חינוכי והכרחי.
אך באחת מן התכניות שעוסקות בענייני הורות ראיתי את הסיבה שלידעתי היא הסיבה הטובה ביותר והנכונה ביותר למה להכות ילדים הוא צעד לא נכון.
והסיבה היא כך : כשהילד מוכה [ זה מתחיל אפילו מילד בגיל 3] על ידי הוריו לאחר שעשה מעשה לא הגון הוא מכניס לתודעתו שהדרך הנכונה לתקשר בין אנשים שעושים דברים לא הגונים \ שאינם טועמים את רצונו או בכלל כל דבר אשר אננו לרוחו היא דרך המכות .
עד שקראתי את הפסוק במשלי האמנתי שהכאת ילדים הו מעשה שאין להעשות [ כמעט ] [למרות שהוא נותן בטחון לילדים בכך שאין הם רוצים להרים אלהם יד ].
ועכשיו אני קרוע בין שני דעות :
או שאני שומע לעצתו של החכם מכל אדם שלמה המלך שיש ה היגיון מסוים אך שאני שומע על העצה שנותנים אנשים שמבינים בענייני הורות שבשום מצב אין להכות את הילד .
עיזרו לי בבקשה להבין האם הכאת הילדים היא דבר טוב או לא
תשובה
שלום לך,
אני חושש שאינך מבין את שתי הדעות שאתה מצטט.
במשלי לא כתוב להכות את בנו.
בהמשך הפסוק, במקבילה שלו הוא מדבר על מוסר. מוסר אינו במכות אלא בכל אחד לפי המתאים לו. תמצית הפסוק הוא שאדם לא ימנע מלהוכיח או ללמד מוסר את בנו מחמת אהבתו אותו - אלא יבין שאהבה אמתיתי כולל לייסר.
כך הקב"ה מתנהג איתנו.
המשל הידוע מדבר על שני חולים שהרופא אומר לאחד מהם לצום ולקחת תרופות ולשני הוא אומר שיאכל כל מה שירצה כי בראשון הוא מטפל ומצפה שיבריא ואילו לשני הוא אינו רואה סיכוי להבריא. כך האוהב את בנו מיסרו ומלמדו מוסר.
הכלים לייסר שונים מדור לדור ממקום למקום ומילד לילד - וההבנה שמדובר שם במכות זו הבנה צרה ומצומצמת.
מה שאתה מספר בשם איזו תוכנית -
גם הוא ברור ומובן - מי ששפת הדיבור שלו היא במכות הרי שוא נותן לגיטמציה לצורת ביטוי זאת גם לעצמו וגם לילדו. ברור שזו דרך רעה ביותר.
אם הורה נותן מכה לילד פעם ב 3-5 שנים זה לא סותר את העקרון הזה.
להלכה ולמעשה
1. עליך ללמוד לקחת כל דבר למקום ולזמן הנכון.
2. חל איסור להכות כשיטה וכל המרים יד על חברו נקרא רשע זה נאמר גם על בנו.
3. מותר, לצורך חינוכי, לאדם להראות פני כועס לילדיו/תלמידו וזאת בתנאי שבאותו זמן בתוך תוכו הוא רגוע לגמרי ואינו כועס/מאוכזב כלל.
4. אם אדם מחליט שזה הזמן גם להוסיף מכה לבנו הקטן (לגדול אסור בפירוש בשולחן ערוך) זה צריך להיות ללא איומים והפחדות קצר ולענין ושלאחר קבלת העונש הילד יבין וירגיש שאוהבים אותו כלשון המשנה ב'אבות' שאחרי קבלת העונש האדם זכאי.
אם זה נעשה באופן כזה פעם או פעמיים בחיים וכל שאר הזמן ההורים מדברים עם הילד בשמחה ובנחת ובטוב לבב - החשש שהעלתה אינו קיים.
(אגב חשש כזה קיים גם עם צועקים עליו לעיתים קרובות וכד' ולא רק על מכות).
5. לכל ילד יש שני הורים והתפקיד של ההורה השני הוא לאזן את הראשון גם בדעותיו, גם בהתנהגותו וגם בעת הצורך לסייע לילד.
לכן בענין זה חובה עליך להיות תמים דעים עם אשתך, ללבן איתה כל מקרה לגופו, וכאשר מענישים את הילד הוא צריך להרגיש ששני הוריו, כמו תמיד, בדעה אחת.
בברכה בשמחה ובטוב לבב
דוד לוי
098987548