שאלה
הרב אלישע שלום,
אם איני טועה רבי כתב את המשנה, למרות האיסור לכתוב תושב"ע, כדי שלא תהא תורת ישראל כשתי תורות. בהתבססו על "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
מדוע ראו חכמי הדורות היתר לעצמם להמשיך באופן גורף לכתוב תורה שבעל פה? כיום אנו עדים לכך שבגלל כתיבת תושב"ע נעשית תורת ישראל כשתי תורות: יש פסיקה לאשכנזים, ספרדים חרדים ציוניים ומה לא?
איני מתיימר להבין מדוע אסר הקב"ה לכתוב תושב"ע, אולם נראה כי קיום של רובד שאינו מקובע בטקסט מפורש אלא עובר מדור לדור באופן חופשי מאפשר לדת לשנות פניה לפי פני התקופה תוך שמירה על עקרונות היסוד המעוגנים בטקסט. כיום אנו עדים למצב בו אין רובד דינמי בע"פ אלא הכל בטקסט, היהדות נהפכה מדת דינמית לדת אולטרא-שמרנית והכל בגלל ההיתר שמצא לו רבי. האם יש מקום לשקול מחדש את היחס לטקסטים המאוחרים, על מנת להחזיר ליהדות שלנו את הגמישות והפתיחות שכל כך חסרים?
תשובה
שלום
אכן היתר כתיבת תורה שבע"פ הוא רק בדיעבד
אכן עיקרה של תורה הוא לימוד חי ולא מפי ספרים כי התורה תורת חיים היא וכבר כתב ריה"ל " מפי סופרים ולא מפי ספרים"
עם זאת אני חושב שגם כיום ישנם דיונים בין מעבירי התורה דיונים חיים ותוססים ויש המןו אמת , "פתיחות וגמישות" והבדיקה האם "להתגמש" נעשית לגופו של עניין כמובן במגבלות ההלכה ובהכרה בגבולות היכולת שלנו לחדש , האם החידוש יתקבל האם יגרם נזק או תועלת וכדומה. פעמים רבות מה שנראה מבחוץ כיראה ופחד מתגלה מקרוה כאחריות ושיקול דעת
בברכה
אלישע