הינומה וטבעת

שלום וברכה
1. ישנה חובה הלכתית להיות עם הינומה בחופה, בפרט בנישואין ראשונים וכתבתי על כך בדברי תשובתי שאחזור ואצטט:
"להינומה יש משמעויות רבות, הלכתיות ומחשבתיות.
להלכה זהו חלק מהחלק הנקרא "חופה" שבו מסמלים בני הזוג את היכנסם לשותפות מעשית.
ומהצד המחשבתי, הקשר בין בני הזוג ב"רגע האמת", בנוי על עומק של קשר רוחני בין הנשמות ולכן ישנה הדגשה על הפנימיות אותה "משדרים" בני הזוג כאשר מסתירים במשהו את החיצוניות.
יש רצון גם לטשטש את האלמנט החומרי המרכזי בטקס זה, הטבעת, וגם לכך תורמת ההינומה כאשר הכלה אינה מרכזת את תשומת הלב בטבעת, אלא בבן זוגה, מעניק הטבעת. (רעיון המופיע כבר בתשובותיו של הרשב"א מסוף המאה ה-13).
ההינומה, מיוחדת היא לחופה ואין ביהדות וגם לא היו מעולם, גישות האומרות שעל אשה לכסות את פניה באיזה מעמד אחר, לכן הנחות היסוד שציינת בטעות יסודם, להיפך, על איש ואשה הנישאים למצוא חן זה בעיני זו גם מהבחינה החיצונית, והיא אף מלמדת על הפנימיות"
2. בנושא נתינת הטבעת לגבר, הקידושין נעשים כאשר האיש פונה אל האשה ומקדש אותה ומבטא את הפניה של האיש ש"איבד את חציו", אל האשה המשלימה אותו ולמעשה הוא מבקש את ידה ברגע זה, זהו המהלך ההלכתי התקין שהשתמר במסורת היהודית מאות רבות של שנים ומבטא הרבה מעומק המשמעות של הקשר הזוגי שבה החלוקה אינה "סימטרית", כי כל אחד מדגיש את חלקו המיוחד לו.
זרמים (כמו הרפורמים) שלא ראו את חובתם לשמר את המסורת כהוויתה שילבו בטקס אלמנטים אחרים כגון נתינת טבעת לאיש שאינה חלק מהנישואין ובמצבים מסויימים אף סותר אותם.
ארגון "צהר" שם לו למטרה לשמר את המסורת היהודית ההלכתית כמו שהיא, לצד ההסברה והפתיחות.
שילוב הענין שלא כחלק מהטקס ובאופן ברור מחוץ אליו יכול להיעשות תוך התייעצות עם הרב מסדר הקידושין.
אמירות נוספות מצד הכלה או החתן הם אפשריות ושוב בתאום מוקדם עם הרב.
בברכה