שאלה
שלום כבוד הרב שאלתי ובקשתי כיצד להתייחס לחוצפה של בני,נער בן 14 שמתחצף,מדבר בלשון בוטה,מחכה אותי, וחושב שאני חברה שלו?
כשאני מבקשת ממנו לעשות משהו, תגובתו שלילית. בפעם האחרונה כשבקשתי את עזרתו לדבר מסויים והוא אכן עשה זאת, תוך כדי התנהגות לא ראויה בסופו של דבר התפרצי עליו בצורה עזה בצעקות וצרחות לא בגדר הנורמלי ליד ילדי הקטנים.
אין לי בעיה שיהיו חילוקי דעות ביננו אבל אני מרגישה שהוא בכל פעם רומס את כבודי ברגל גסה ועל זה אינני מוכנה לשתוק ולכן ה"טקלים" הם בלתי נמנעים ומתמשכים. איך עלי להגיב??
תשובה
שלום וברכה
מה שניתן לעשות במסגרת אתר זה הוא "עזרה ראשונה" בלבד. לטווח ארוך ומשמעותי, זה בדיוק הזמן ללכת לחוגי הורים, וללמוד להיות הורים לילדים מתבגרים. זה לא פשוט, ואפילו שאנחנו חושבים שהדבר בא באופן פשוט – דברים המובנים מאליהם לעתים אף הם זקוקים ללימוד. בעבר לא עסקו בחוגי הורים – לעתים זה היה טוב, ולעתים סבלו מאוד מילדים הנוהגים כך. אין שום סיבה שלא ללכת ללמוד קצת, ולהפוך את עצמנו למי שמצליחים לדבר עם ילדינו. צריך לזכור כי הוא עצמו נתון במערכת לחצים סבוכה, בגיל מורכב, במודעות מתחדשת לגופו ולעוצמתו, ועוד כל מיני עניינים שאלה. אלא שממנו לא ניתן לדרוש עדיין עבודה עצמית ללא הדרכה, ומאתנו כן, ועל כן אנו מבצעים את המשימה הגדולה של לימוד.
כעזרה ראשונה – זה הזמן לצאת עם הילד הזה לאיזשהו מקום. קודם כל – להקשיב לו. לנסות לדובב אותו – שידבר על הדברים החשובים לו, על הדרך בה הוא רואה את העולם וכדו'. כמה שזה נראה לך מוזר – סביר להניח שאנחנו בדרך כלל לא פנויים לעשות זאת, ואנחנו לא מקשיבים לילדים שלנו, וגם לא מדברים אתם בכנות. זה בוודאי לא יהיה לך קל להקשיב לו מתוך עמדה אמפתית ולא שיפוטית, אולם זה תנאי הכרחי להתחיל כך. לאחר מכן, גם לדבר איתו. לומר לו באופן ישיר וכן כי לא זו מערכת היחסים שאת רוצה שתהיה איתו. שאת רוצה שתכבדו האחד את השני ושתסייעו אחד לשני וכדו'. סביר להניח כי כשתייחסי אליו כך – הוא ישיב ביחס הזה. ברם, כאמור כל זה הוא עזרה ראשונה בלבד.
כל טוב והרבה הצלחה. את תתייאשי. מילדים אלה יוצאים הפרחים היפים ביותר