שאלה
שלום
אני בשנות העשרים לחיי ומגיל מאוד מאוד מוקדם הקשר שלי עם הורי ובעיקר אבי נע בין סתם אדישות לקטסטרופות בבית ממש. היחסים שלי עם שאר בני הבית הם נפלאים, וכמובן כך גם של הורי עימם. לעניין זה השלכות רבות על האוירה בבית ועל היכולת שלי לקיים מצוות כיבוד הורים החשובה כל כך, כיון שאני די מנותקת רגשית, לפחות מאבי. בתקופה האחרונה הכרתי בחור נפלא בס"ד ובסופו שך דבר יגיע השלב בו אצטרך להביא אותו אל ביתי. אני לא יודעת איך אני מסבירה לו את העניין הזה. מובן שהוא יודע שיש חיכוכים לפעמים, אבל לא עד כמה. ברור אני לא טלית שכולה תכלת בלשון המעטה, אך כ"כ הרבה שנים ספגתי כ"כ הרבה ממי שהיו אמורים להיות העוגן הכי יציב בחיים, כך שאני רוצה שמי שאולי יהיה בעלי יהיה חלק מחיי לגמרי- וגם מזה, ולא הוגן להסתיר את זה ממנו.
הבעיה- זה כרוך בלשון הרע על הורים, וידוע לי היטב חומרת האיסור (מיותר לציין שעד היום לא שקלתי אפילו לדבר עם מישהו על ההורים בשל כך), ובנוסף לכך, הבחור עלול לבוא עם דעה קדומה קשה על מי שאולי יהיו משפחתו, ואסור שזה יקרה.
מה מייעץ הרב לעשות?
תודה רבה שנה טובה וחתימה טובה.
תשובה
בס"ד
שלום רב
כמו שציינת בדבריך ההורים והבית הוא העוגן והמשענת והוא גם כור מחצבתך ,אל לך להתבייש בהוריך ולהסתיר את הבית להיפך הוא הנכון .
כדי שהקשר בניכם יבנה בצורה נכונה ,יש צורך להכיר טוב מאוד את כור מחצבתכם ואולי על זה אומרים חז"ל " קשה זיווגו של אדם יותר מקריעת ים סוף " הדגש הוא על קריעה היה צריך להיות חיבור ולא קריעת הים ,חלק מתהליך הנישואין הוא הקריעה והפרדות מהבית .
בביתכם החדש תצטרכו לקחת את הדברים והמנהגים הטובים מכל בית,ולבנות יחד אוירה ביתית משותפת .אני מציע לשתף גם את ההורים בהחלטה .
בברכה